רע"א 6572/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' וינוגרד , ש' ליבוביץ ו- ת' בר-אשר ) בע"א 40085-02-21 מיום 7.7.2021, בגדרו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' סנדלר-איתן ) בת"א 43166-12-15 מיום 11.1.2021.

בית משפט השלום קיבל באופן חלקי את תביעת המשיב נגד המבקשת – המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים.

רקע בתמצית

2.

המשיב, יליד 1985, הגיש לבית משפט השלום תביעה נגד המבקשת לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים מיום 23.8.2015 , שאירעה במהלך עבודתו כעובד שטח בחברת החשמל (להלן: התאונה ). בפסק דינו קבע בית משפט השלום כי בעקבות התאונה נותרה למשיב נכות צמיתה משוקללת בתחום האורתופדי ובתחום הנפשי בשיעור של 16.64%. לצד זאת, ציין בית משפט השלום כי "כידוע, אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית, ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע". על רקע האמור, צוין כי אמנם לאחר התאונה הועבר המשיב לתפקיד פקידותי והכנסתו החודשית פחתה, אך אין לייחס את מלוא הגריעה משכרו לתאונה. זאת, בין היתר, מאחר שהמשיב לא עשה די על מנת להקטין את נזקו; צרך קנאביס רפואי באופן החורג מרישיון השימוש שניתן לו; ולא הוכיח כי פעל להקטנת הנזק בדרך של מציאת עבודה אחרת בחברת החשמל או מחוצה לה. לפיכך, העמיד בית משפט השלום את שיעור הגריעה משכרו של המשיב על 10%.

3.

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, וערעורו זה התקבל חלקית, כאמור, בפסק דין מיום 7.7.2021. בית המשפט המחוזי קבע, בעיקרו של דבר, כי לא היה מקום לקבוע ששיעור הגריעה משכרו של המשיב בעקבות התאונה נמוך משיעור נכותו הרפואית והתפקודית. בהקשר זה, נקבע כי "קיימת 'מעין חזקה' לפיה שעה שמדובר בנכויות אורתופדיות ומשלח ידו של האדם כרוך בעבודה פיזית, תשמש הנכות הרפואית כבסיס לפגיעה בתפקוד ולגריעה מכושר ההשתכרות". נקבע עוד כי יש להחיל "מעין חזקה" זו אף על נכות המשיב בתחום הנפשי, שכן המומחה מטעם בית המשפט קבע כי נכות זו הביאה לפגיעה בכושר השתכרותו של המשיב בשיעור דומה לשיעור הנכות. כמו כן, נקבע כי במקרה דנן, לא התקיימו טעמים מיוחדים אשר הצדיקו חריגה מן הכללים המתוארים. על רקע האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי לנוכח גילו הצעיר של המשיב, לאור הגריעה הניכרת שחלה בשכרו ובזכויותיו לאחר התאונה, וכן מאחר שהנכויות אשר נגרמו למשיב עקב התאונה הן תפקודיות במהותן, אזי יש להעמיד את שיעור הגריעה משכרו בגובה שיעור נכותו הרפואית.

המבקשת הגישה בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי – היא הבקשה שלפניי.

דיון והכרעה

4.

דין הבקשה להידחות מבלי לקבל תשובה.

עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה מעלה כי הלכה למעשה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של המשיב, כגון טיב הנכויות אשר נגרמו לו ומשלח ידו עובר לתאונה ולאחריה. לפיכך, וחרף ניסיון המבקשת לשוות לבקשתה נופך עקרוני, קביעותיו אלה של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבורה כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו דרוש על מנת למנוע עיוות דין .

5.

לצד האמור, לא למותר לשוב ולהעמיד דברים על מכונם: ברירת המחדל בתביעות בגין נזקי גוף היא כי "אין לקבוע מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות" (ראו: ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ , פסקה 6 (11.1.2015)). לפיכך, ככלל, בעת קביעת שיעור הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מן השכר נדרש בית המשפט לבחינה פרטנית בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו הוא (ראו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי , פ"ד נב(3) 792, 799-798 (1995)).

6.

בהקשר זה, נקבע לא אחת כי קביעת שיעור הנכות התפקודית (המשליכה על שיעור הגריעה מהשכר) היא פועל יוצא של נתוניו האישיים של הניזוק הקונקרטי. עמד על כך כב' השופט י' דנציגר בכתבו:

"בקביעת שיעור הנכות התפקודית, יש לתת את הדעת על נסיבותיו הפרטניות של הנפגע: עיסוקו; השכלתו; גילו; מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד" (ראו: ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה , פסקה 8

(25.7.2010)).

לפיכך, כאמור, דרך הכלל היא כי אין מקום לחזקה או להנחת עבודה שלפיה שיעור הנכות התפקודית או שיעור הגריעה מן השכר זהים לשיעור הנכות הרפואית, ואשר אינה מביאה בחשבון את מכלול נתוניו של הניזוק הקונקרטי.

7.

ודוק, לכלל האמור קיים חריג הנוהג בכל הנוגע לנזקי קטינים, לגביהם, מטבע הדברים, אין בנמצא נתונים על אודות סיפור חייהם התעסוקתי עובר לתאונה ולאחריה. לפיכך, נאלץ בית המשפט להיעזר בהנחת עבודה, הניתנת לסתירה, שלפיה שיעור הנכות הרפואית אצל הניזוק הקטין משקף את שיעור הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מהשכר (ראו: ע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ , פסקה 6 (21.12.1992); ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי , פסקה 7 (20.2.2008); ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו , פסקה 7 (22.3.2009); עניין פלוני , שם; וכן ראו: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים

841-840 (מהדורה חמישית, 2020)).

8.

ואמנם, הנחת העבודה האמורה ביחס לקטינים משמשת לעיתים אף כ"מקור השראה" לקביעת שיעור הנכות התפקודית והגריעה מן השכר בעניינם של בגירים (ראו דברי השופט י' עמית בעניין פלוני ), אך זאת רק כאשר מדובר בניזוק אשר עיסוקו בעבודות פיזיות ונגרמו לו נכויות אורתופדיות, אשר משליכות, כך ככלל, על נזקיו התפקודיים והתעסוקתיים (כן ראו והשוו: עניין גירוגיסיאן , בעמוד 800).

ברם, וזה העיקר, אין במצבים הייחודיים המתוארים כדי ליצור במסגרת חישוב נזקיהם של בגירים חזקה ואף לא "מעין חזקה" כדוגמת זו הנוהגת בעניינם של קטינים. כפי שצוין

לעיל, שיעורי הנכות התפקודית והגריעה מהשכר, שהם "מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית" (ע"א 9703/10 סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , פסקה 5 (12.6.2011)), נקבעים בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו הפרטניות, וזאת על מנת להגשים באופן מיטבי את השאיפה להשיב את מצבו של הניזוק הקונקרטי לקדמותו (ראו: עניין פלוני , שם; וכן פסק דיני בת"א (מחוזי חי') 966/06 פינקלשטיין נ' הפול-המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ , פסקאות 23-21 (3.12.2013)).

9.

בענייננו, בית המשפט המחוזי ציין אומנם כי קיימת "מעין חזקה" לפיה שיעור הגריעה מן השכר יבוסס על שיעור הנכות הרפואית, כאשר עסקינן בבגירים שעיסוקם כרוך בעבודה פיזית וסובלים מנכות אורתופדית. ואולם, הלכה למעשה, פסק הדין נסמך על הראיות הפרטניות הרלוונטיות ועל נתוניו הקונקרטיים של המשיב, אשר מהם למד בית המשפט המחוזי כי יש לפצות את המשיב בגין גריעה משכרו בשיעור גבוה מזה שקבע בית משפט השלום. משכך, כאמור, בקשת רשות הערעור דנן אינה מעוררת שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי".

10.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.