רע"א 6580/10 מדינת ישראל -משרד הבינוי והשיכון נ. י. תורג'מן ובניו, בנייה

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' שטרנברג-אליעז) למנות מומחה שיבדוק את ההתחשבנות בין הצדדים, והכרעתו תחייב את הצדדים.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

3.

הצדדים פרשו בפני יריעה רחבה, רחבה בהרבה מן הנדרש. בגדר ההליך שהתנהל בין הצדדים נדונו בקשתם של המשיבים 1 ו-2 לאישור פסק בורר ובקשותיהן של המבקשת (להלן גם: המדינה) והמשיבה 3 לקבוע כי אין המדובר בפסק בורר. בית המשפט קיבל את העמדה כי אין בפניו פסק בורר ואולם, ציין, כי "בכך לא סגי". בית המשפט לא נתן פסק דין אלא החלטה. לדבריו, המחלוקת האמיתית בין הצדדים טרם הוכרעה, ומסמכים מסוימים מלמדים כי יש גמירות דעת והסכמה של המדינה למנות מומחה שחוות דעתו תחייב את הצדדים. על כן, כך קבע "הגיע הזמן לכבד את ההתחייבות של המדינה ולמנות מומחה לבדיקת ההתחשבנות...". ובהתאם נקבעו הוראות בדבר זהות המומחה שימונה על ידי בית המשפט.

4.

עם כל ההערכה לרצונו של בית המשפט לסיים את הסכסוך בין הצדדים – ולא רק את ההליך – להחלטה שניתנה ביוזמת בית המשפט על מינוי מומחה לא היה מקום במסגרת הליך זה. מדובר בהליך לאישור פסק בורר או לביטולו. בית המשפט קבע כי אין המדובר בפסק בורר. בית המשפט לא צריך היה, במסגרת דיונית זו, להביא להכרעה בסכסוך. את היוזמה לנקוט בהליכים נוספים לסיום הסכסוך צריך היה בית המשפט להשאיר לצדדים. אכן בית המשפט הציע תחילה בפשרה למנות מומחה, והמדינה סירבה לכך, אך מעולם לא הייתה בקשה פורמאלית של המשיבים 1 ו-2 למנות מומחה. אילו היתה – מקומה לא היה במסגרת ההליך בענין בקשה לאישור פסק בורר, אלא במסגרת דיונית אחרת.

5.

אני מורה על ביטול ההחלטה למנות מומחה במסגרת הליך זה, והצדדים יפעלו כחכמתם לגבי המשך הסכסוך. איני מחווה בנסיבות אלה דעה בשאלה מה סוכם בין הצדדים לגבי בירור המחלוקת והאם המדינה עמדה בסיכום אם לאו.

6.

לא יהיה צו להוצאות.