רע"א 6587/98 עזבון המנוחה רבקה צ'צ'יק ז"ל נ. נאוה צ'צ'יק

המנוחה רבקה צ'צ'יק ז"ל (להלן: המנוחה) נפטרה בתאריך 4.1.96. בתאריך 28.1.96 פנתה בתה של המנוחה, המשיבה מס' 1 (להלן: נאוה), לבית-המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לקיום הצוואה שהותירה המנוחה אחריה. המשיבה מס' 2, בתה השנייה של המנוחה

(להלן: שרה), התנגדה לקיום הצוואה וטענה כי יש לחלק את רכוש המנוחה על-פי דין הירושה הכללי. על-פי קביעתה של המנוחה בצוואתה מינה בית-המשפט המחוזי את עורך-הדין אריה אברמזון כמנהל העיזבון (להלן: מנהל העיזבון).

המנוחה הייתה בעלת 80% מהון המניות של חברת קולנוע סמדר בע"מ (להלן: החברה), אשר חבה כספים רבים לבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק). המנוחה ערבה בערבות אישית כלפי הבנק לחוב החברה, וזמן קצר לפני פטירתה שיעבדה לטובת הבנק את זכויותיה בדירה מסוימת שהייתה בבעלותה (להלן: הדירה הממושכנת).

בתאריך 8.12.96 - תוך כדי התנהלות ההליכים המשפטיים בעניין הצוואה - קיבל העיזבון דרישה מן הבנק לתשלום סך של כ818,000- ש"ח בגין ערבותה האישית של המנוחה לחוב החברה. מנהל העיזבון סבר כי יש לפרוע את החוב וכי הדרך היחידה שבה ניתן לעשות כן מצויה במימוש הדירה הממושכנת. לפיכך פנה מנהל העיזבון בתאריך 29.1.97 לבית-המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות ברוח זו. נאוה תמכה בבקשה ושרה התנגדה לה בטענה כי לפני ביצוע התשלום לבנק יש לברר את תוקף שטר המשכנתא שעליו חתמה המנוחה וכן את גובה חוב העיזבון לבנק.

בתאריך 2.7.97 קיבל בית-המשפט המחוזי (השופטת איילה פרוקצ'יה) את התנגדותה של שרה ופסק כי אין לממש את הדירה הממושכנת וכי יש לאפשר לשרה לברר את טענותיה בדבר תוקף שטר המשכנתא וגובה החוב. עם זאת, המליץ בית-המשפט על מציאת פתרון מהיר למחלוקת עם הבנק, וזאת בדרך של פרעון החוב ממקורות אחרים של העיזבון, תוך עריכת התחשבנות בין שתי היורשות בכפוף לתוצאות ההליך העיקרי ביניהן.

מנהל העיזבון, שסבר כי לא ניתן לממש נכס אחר מנכסי העיזבון, לא פרע את החוב לבנק והחוב המשיך לצמוח בהתמדה. בעקבות זאת שב מנהל העיזבון ופנה בתאריך 25.9.97 לבית-המשפט המחוזי בבקשה נוספת למתן הוראות, שבגדרה חזר על בקשתו לממש את הדירה הממושכנת. בתאריך 21.11.97 דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה מנימוקים דומים לאלו שבגינם נדחתה הבקשה הראשונה.

לנוכח אי-פרעון החוב הגיש הבנק במהלך חודש דצמבר 1997 תביעה בסדר דין מקוצר נגד החברה והעיזבון לבית-משפט השלום בירושלים. לבקשתה של שרה, ובהסכמתו של מנהל העיזבון, מינה בית-המשפט המחוזי בתאריך 7.1.98 את המשיב מס' 3 כבא-כוח מיוחד של העיזבון בתביעת הבנק (להלן: בא-הכוח המיוחד). בין לבין ניתן בתאריך 31.12.97 פסק-הדין בהליך העיקרי, שבו קיבל בית-המשפט המחוזי את בקשתה של נאוה לקיום הצוואה ודחה את התנגדותה של שרה. על פסק-דין זה הגישה שרה ערעור לבית-משפט זה, אשר עודנו תלוי ועומד.

בתאריך 23.7.98 הגיש בא-הכוח המיוחד בקשה למתן הוראות לבית-המשפט המחוזי, שבה הביע את דעתו כי סיכויי ההגנה של העיזבון בתביעת הבנק אינם מאפשרים התעלמות מחיובי הריבית על החוב, ולפיכך ביקש מבית-המשפט להורות על מימוש נכס כלשהו מנכסי העיזבון על-מנת להפקיד את תמורתו בידי הבנק, וזאת מבלי לפגוע בטענות ההגנה של העיזבון כלפי תביעת הבנק. בעקבות זאת הגיש גם מנהל העיזבון בקשה למתן הוראות לבית-המשפט המחוזי, שבה שב וביקש כי בית-המשפט יתיר לו לממש את הדירה הממושכנת.

בית-המשפט המחוזי דן בבקשת בא-הכוח המיוחד ובבקשת מנהל העיזבון במאוחד ודחה את בקשת מנהל העיזבון מאותם נימוקים שבגינם נדחתה בקשתו הראשונה לממש את הדירה הממושכנת. בית-המשפט שב והמליץ למנהל העיזבון למצוא את הפתרון לבעיית החוב באמצעות מימוש נכס אחר של העיזבון, ואף הביע את מורת רוחו מכך שמנהל העיזבון לא נהג עד כה בהתאם. על החלטה זו של בית-המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

כאמור, בית-המשפט המחוזי נמנע מלבחון לגופה את עמדתו של מנהל העיזבון, אשר שללה את דבר קיומו של נכס אחר מנכסי העיזבון הניתן למימוש. תחת זאת דחה בית-המשפט את בקשתו של מנהל העיזבון לממש את הדירה הממושכנת, והסתפק בהמלצה על מימוש נכס אחר כלשהו של העיזבון.

החלטה זו של בית-המשפט המחוזי אינה יכולה לעמוד. שכן, לצורך ההכרעה בבקשתו של מנהל העיזבון הכרחי היה כי בית-המשפט יבחן את נימוקיו לגופם. כלומר, לא ניתן היה לדחות את בקשתו של מנהל העיזבון לממש את הדירה הממושכנת מבלי לשמוע את עמדתו ואת עמדת היורשים, ומבלי שבית-המשפט יכריע בעצמו בשאלות אם יש צורך לממש נכס מנכסי העיזבון כדי לפרוע את חוב העיזבון לבנק ואם קיים נכס אחר מנכסי העיזבון הניתן למימוש, זולת הדירה הממושכנת.

אשר-על-כן אני מקבלת את הערעור ומורה על החזרת העניין לבית-המשפט המחוזי על-מנת שזה ידון בו מחדש, יבחן את טענות הצדדים לגופן ויכריע בשאלות הנ"ל.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.