רע"א 6597/01 יונס נסאר נ. יוסף נוראלדין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים י' אברמוביץ, מ' בן דוד ונ' ממן) מיום 8.7.01, אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת א' בית-נר).

1.המבקש הינו איש עסקים אשר ניהל את עסקיו בסניף הבנק הערבי ישראלי בכפר טורעאן, שבו שימש המשיב כמנהל הסניף. בנובמבר 1986 החליט המבקש להעביר את האחריות לתחנת דלק שבבעלותו, לרבות ניהול חשבון הבנק על שם התחנה, לידי בנו. טרם העברת ניהול התחנה לבנו, פנה המבקש למשיב וביקש כי מסגרת האשראי המאושרת של חשבון התחנה תוגבל ל30,000- ש"ח. לגרסת המבקש, ביקש מהמשיב שלא לאפשר לבנו לחרוג ממסגרת האשראי האמורה והמשיב אישר את בקשתו. כעבור תקופה מסוימת התגלה למבקש כי יתרת החובה בחשבון תחנת הדלק הגיעה ל260,000- ש"ח, ולאחר בדיקה שערך התברר למבקש כי המשיב אישר לבנו משיכות כספים מעב למסגרת האשראי המאושרת ובתמורה קיבל מבנו של המבקש חלק מכספי משיכות היתר לצרכיו האישיים. בעקבות גילוי מצב חשבון תחנת הדלק הוטלו על המבקש התחייבויות שונות כלפי הבנק, אשר הובילו את המבקש להגיש את התביעה נגד המשיב. מאידך, טען המשיב כי המבקש היה מודע למצב חשבון תחנת הדלק, וכי דפי ניהול כל חשבונותיו בבנק, לרבות חשבון תחנת הדלק, הועברו למנהל החשבונות של המבקש. המשיב הכחיש כי נטל כספים מבנו של המבקש, וטען כי הסיבה להגשת התובענה נגדו נעוצה בעובדה שסרב להיענות לבקשת המבקש להעביר את יתרת החובה בחשבון תחנת הדלק לחשבון הפרטי של בנו על מנת שהאחרון יוכרז כפושט רגל.

2.בית משפט השלום דחה את תביעת המבקש, בקובעו כי המבקש לא הוכיח את גרסתו. נקבע כי טענותיו של המבקש בדבר קנוניה וסחיטה של בנו על ידי המשיב נסמכת על עדותו בלבד, שהינה בבחינת עדות מפי השמועה ולא ניתן לבסס עליה ממצא כלשהו במיוחד, משנמנע המבקש להעיד את בנו. המבקש אף לא ידע ליתן פירוט לסכומים הנתבעים על ידו. מאידך, נקבע כי מעדותו האמינה של המשיב ומראיות נוספות עולה כי המבקש ידע את מצב חשבונות הבנק, וכי לא נמצא פגם - בוודאי שלא קנוניה וסחיטה - בעבודתו של המשיב.

3.ערעור שהוגש על ידי המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה מהטעם שבית המשפט המחוזי לא מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור, וטוען כי לא נשמעו טענותיו בבית המשפט המחוזי, וכי נסיבות המקרה מצדיקות את התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. את הטענה הראשונה אין לקבל. למבקש ניתנה הזדמנות להשלים את טיעוניו, בבית המשפט המחוזי, בכתב. טענות המבקש אינן מעלות לדיון סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון נוסף בבית משפט זה. עיקר טענותיו של המבקש מופנה כנגד הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, ואשר בית המשפט המחוזי לא מצא לשנות מהם. אין מקום להתערבותה של ערכאה שלישית בממצאים אלה.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.