רע"א 660/19 איוון אלכסנדרוב נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

אלה, בתמצית, העובדות הצריכות לשם הכרעה בבקשת רשות הערעור שלפנַי. בין המבקש לבין המשיב 3 (להלן: החייב ) נחתם ביום 10.5.2018 הסכם לרכישת ציוד לנגריה תמורת סכום של 188,500 ₪ (להלן: ההסכם ). הצדדים סיכמו ביניהם כי התמורה תועבר למשיבה 4 (להלן: חברת המדביק ), נושה של החייב, ותשולם ב-12 תשלומים שווים. עוד סוכם בין הצדדים, כי הציוד יועבר לחצרי חברת המדביק ויאוחסן שם. יצוין, כי הבקשה למתן צו כינוס הוגשה בחודש דצמבר 2017 וההסכם דנן נחתם ערב מתן צו כינוס לנכסי החייב, ביום 24.5.2018. המשיב 2, הוא המנהל המיוחד, ידע על אודות ההסכם והעברת הציוד רק לאחר שניתן צו הכינוס. משכך, ביום 18.6.2018 הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי שתי בקשות שנדונו במאוחד: האחת, בקשה להעברת התמורה שנתקבלה במסגרת ההסכם לידי המנהל המיוחד; והשנייה, בקשה למתן צו איסור דיספוזיציה ביחס לציוד.

2.

ביום 27.12.2018 הורה בית המשפט המחוזי על העברת התמורה לקופת הכינוס ונתן צו איסור דיספוזיציה ביחס לציוד עד להעברת מלוא הסכום המבוקש. בית המשפט הגיע למסקנה כי החייב ניסה להבריח את הציוד ואת תמורתו מהמנהל המיוחד, וזאת לנוכח העובדה שההסכם נחתם בסמוך להכרעה בבקשה למתן צו כינוס לנכסי החייב. נקבע כי היה על החייב להמתין עד להכרעה בבקשה זו, ומשלא עשה כן, הרי שהתנהגותו עולה כדי חוסר תום לב. בנוסף קבע בית המשפט, כי הן המבקש, הן חברת המדביק, נהגו בחוסר תום לב. בית המשפט הסיק כי מדובר בקנוניה, כי אין מדובר בעסקה שנעשתה בתום לב, וזאת בשים לב לאלה: העברת הציוד לחצרי המדביק באישון ליל; המדביק היא נושה של החייב; התחמקות החייב מלהופיע לחקירה אצל המנהל המיוחד; אי-הגשת תצהיר התומך בעובדות הנטענות על-ידי המבקש. חרף העובדה שהעסקה גובלת באי-חוקיות, בית המשפט מצא לנכון שלא לבטל את ההסכם. זאת, בשל העובדה כי ההסכם נחתם מרצונם החופשי של הצדדים ולשונו משקפת את כוונותיהם; כי ביטולו יוביל לכך שחוטא יֵצא נשכר; וכי שקלול האינטרסים השונים לאור הליך פשיטת הרגל התלוי ועומד מוביל לאותה מסקנה. זאת ועוד, בית המשפט מצא בעובדה כי הציוד ניזוק במהלך העברתו, חיזוק למסקנה שאליה הגיע. כאמור, בית המשפט הורה על העברת יתרת התמורה למנהל המיוחד, ועד אז יעמוד בתוקפו צו איסור דיספוזיציה בציוד.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, ועמה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, עד להכרעה בבקשה.

3.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי אינו תם-לב. לדבריו, גרסתו שלפיה לא ידע על הליך פשיטת הרגל המתנהל נגד החייב לא נסתרה. משכך, מן הראוי היה כי בית המשפט יבטל את ההסכם, וזאת בהמשך לקביעתו כי ההסכם נועד לצורך הברחת הציוד מהמנהל המיוחד. לשיטת המבקש, המנהל המיוחד "החזיק את החבל משני קצותיו". שכן, הוא התעקש על קיום ההסכם לאחר שידע כי הציוד ניזוק, ובכך, דווקא החייב שפעל בחוסר תום לב הוא זה שיוצא נשכר, וכתוצאה ממעשיו תתעשר קופת הכינוס, "על גבו של המבקש".

4.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובהחלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובות מאת המשיבים. הבקשה מכוונת נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי באשר לתום ליבם של המעורבים בעסקה. כידוע, לבית המשפט של פשיטת רגל נתון שיקול דעת רחב בכגון דא, וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. ההחלטה מושא הבקשה שלפנַי מבוססת על היכרות של בית המשפט המחוזי את התיק, את הטענות שנטענו, את הנפשות הפועלות בו ואת מכלול נסיבות העניין. אכן, העסקה הנדונה אמיתית ומחייבת, היא בוצעה והושלמה. אי-החוקיות שדבקה בה נוגעת לניסיון ההברחה של הציוד או תמורתו מהנושים. אי-חוקיות זו, שהיא העדפת נושים פסולה, בהחלט יכולה לבוא על תיקונה בהעברת התמורה לקופת הכינוס. הבקשה דנן אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה, לא בממצאים ולא בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת בזאת.

משלא נתבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.