רע"א 6615/19 בנימין טבצ'ניק נ. עיריית כפר סבא

1.

הרקע לבקשת רשות הערעור שלפנַי פורט בפסק הדין ברע"א 7059/18 עיריית כפר סבא נ' בנימין טבצ'ניק (29.1.2019) (להלן: רע"א 7059/18 ). בתמצית שבתמצית, המבקשים הגישו תביעה נגד המשיבה 1, עיריית כפר סבא (להלן: העירייה ), לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 19.3.2017, על יסוד הסכמת הצדדים, ולפיו נדרשו המבקשים לפנות מקרקעין שבהם החזיקו, ועודם מחזיקים כיום. ברע"א 7059/18 נעתרתי לבקשת רשות ערעור שהגישה העירייה, דנתי בבקשה כבערעור, והוריתי על ביטול סעד זמני שניתן בבית המשפט המחוזי, מכוחו עוכב ביצוע פסק דין מיום 19.3.2017.

2.

ביום 13.8.2019 הגישו המבקשים בבית המשפט המחוזי בקשה חוזרת לעיכוב ביצוע פינויים מהמקרקעין, בטענה כי בחודשים שחלפו מאז פסק הדין ברע"א 7059/18, הגיעו לידיהם ראיות חדשות אשר יש בהן כדי לשנות את מצב הדברים. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.8.2019, בגדרה נקבע כי "בקשה זו עומדת בניגוד לפסק דינו של בית המשפט העליון, שניתן בערעור על בקשה זהה" . עוד קבע בית המשפט, כי טענת המבקשים לעניין הראיות החדשות אינה מצדיקה את שינוי ההחלטה הקודמת, נוכח הנימוקים שעליהם התבסס פסק הדין ברע"א 7059/18: משקל רב שיש ליתן לעיקרון סופיות הדיון, מקום שבו מדובר בבקשה לעיכוב פסק דין שניתן בהסכמה; העובדה כי השטח שאותו נדרשים המבקשים לפנות, מהווה עבורם נכס מסחרי, ולפיכך הנזקים שעלולים להיגרם להם אינם בלתי-הפיכים.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

3.

לטענת המבקשים, בית המשפט לא בחן את הראיות החדשות אשר הונחו לפניו, ולא התייחס לטענותיהם לגופן, בעוד שהיה עליו לבחון מחדש את מאזן הנוחות וסיכויי התביעה. עוד נטען, כי "אין כל קורלציה" בין קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה "בית המשפט העליון קבע [...] כי העיקר אינו בשאלת סיכויי התובענה אלא בכך שמדובר בנכס מסחרי" , לבין נימוקי פסק הדין ברע"א 7059/18, שם נקבע כי "העיקר הוא בנסיבות העניין בשיקולי מאזן הנוחות" (שם, פסקה 10). עוד בהקשר זה טענו המבקשים, כי החלטת בית המשפט המחוזי מביאה לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, לפיה לסיכויי התביעה אין כל משקל בהחלטה אם ליתן סעד זמני. כמו כן טענו המבקשים, כי הראיות החדשות מלמדות על זיקתם האישית למקרקעין הנדונים, ומשכך יש מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, חרף העובדה כי בנכס מסחרי עסקינן. לדבריהם, מצבם הרפואי והכלכלי הירוד אינו מאפשר את פינויו של הנכס, ואת העתקת עסקיהם למקום אחר, ויש בכך כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתם. עוד כהנה וכהנה טענו המבקשים, בנוגע לעיוות דין שלשיטתם נגרם להם, ולחששם מהשפעה על החלטות בית המשפט המחוזי בתיק העיקרי.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתשובה מטעם העירייה. כפי שאמרתי בפסק הדין ברע"א 7059/18: "עינינו הרואות: לפני קרוב לשנתיים ניתן פסק הדין; בהסכמה; ניתנה ארכה לביצועו למשך כשנה וארבעה חודשים; סמוך לאחר תום תקופה זו, הוגשה התביעה לביטול פסק הדין, ונראה כי 'התחלנו את שירנו מהתחלה'" (שם, פסקה 9). תשעה חודשים נוספים חלפו, ושוב אותה המנגינה. נשוב ונזכיר, ככלל – בעל דין זכאי להנות מפירות זכייתו סמוך לאחר מתן פסק הדין בעניינו . מקום שבו פסק הדין ניתן בדרך של מתן תוקף להסדר פשרה – קל וחומר, שאז עיקרון סופיות הדיון מקבל משנה תוקף. לא שוכנעתי כי ההתפתחויות שאותן הציגו המבקשים מצדיקות סטייה מכלל זה בנדון דידן.

5.

אין בידי לקבל את טענות המבקשים שעניינן פרשנות שגויה, לכאורה, של בית המשפט המחוזי, את פסק הדין ברע"א 7059/18. פסק הדין מדבר בעד עצמו, אך לשם הבהירות: החלטתי לבטל את הסעד הזמני שניתן דאז בבית המשפט המחוזי, נסמכה בעיקרה על שיקולי מאזן הנוחות, ובכללם העובדה כי מדובר בנכס מסחרי. משכך, אין כל סתירה בין האמור בפסק הדין, לבין הקביעות של בית המשפט המחוזי בעקבותיו; לבטח לא מדובר ב "אבסורד ובעיוות שלם" של פסק הדין. מכל מקום, שיקולי מאזן הנוחות היו ונותרו העיקר בנסיבות העניין. אין משמעות הדבר כי לסיכויי התביעה אין כל משקל, אלא שמשקלם – פחוּת. הראיות החדשות, גם אם יש בהן כדי לשפר קמעא את סיכויי התביעה – ואינני מביע עמדה לגופם של דברים – אינן מצדיקות את שינוי האיזון הכולל, ואת עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 19.3.2017. בהקשר זה, אין בידי לקבל את טענת המבקשים, לפיה "אך ברור הוא כי ככל שסיכויי התביעה להתקבל הינם גבוהים, ישתנה בהתאם גם מאזן הנוחות והנזקים לטובת התובעים" . אין מקום לקשור בין רכיב אחד למשנהו; סיכויי התביעה לחוד, ומאזן הנוחות לחוד. ההכרעה בבקשה למתן סעד זמני תֵעשה, כידוע, על סמך איזון ביניהם.

6.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תשובה מטעם העירייה, לא אעשה צו להוצאות.