רע"א 6628/12חיים נתנאל נ. special metals

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.9.2012 בע"א 24026-10-11 (כב' השופטים י' ענבר , ש' שוחט ו ח' וינבאום-וולצקי ), בו נדחה ערעור המבקשים על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 19.9.2011 בת"א 44474/04 (כב' השופט מ' תמיר ), אשר קיבל את תביעת המשיבה 1 נגד המבקשים 1 ו-3 בסך של 1,110,500 ש"ח.

2.

מהאמור בפסק דינו של בית משפט השלום עולה המסגרת העובדתית הבאה: משיבה 1 (להלן: "היצרן") הינה חברה אנגלית המייצרת ומשווקת מתכות וסגסוגות. במהלך שנת 2001 נתקבלה אצל היצרן הזמנה של 2,275 צינורות ניקל-נחושת. את ההזמנה ביצעה חברה ישראלית בשם לורדן (להלן: "לורדן"). על פי הנטען, מר יוסף דיאמנט (שהוגדר בבקשה זו כ"צד שלישי", להלן: "דיאמנט") שימש בזמנים הרלוונטיים כמנהל לורדן.

לצורך שילוח הסחורה מבריטניה לנמל אשדוד, פנתה לורדן למבקשת – חברה לעמילות מכס ושילוח בינלאומי (להלן: "הנתבעת"). על פי ההסכם שבין הצדדים נקבע כי שחרור הסחורה בנמל אשדוד יתבצע כנגד הצגת שטרי המטען המקוריים. במסגרת ההסכם, היה על לורדן לשלם את תמורת העסקה, לקבל בתמורה את שטרי המטען, ולהעבירם לנתבעת אשר תשחרר את המטען בנמל אשדוד. על פי הנטען, בניגוד להסכמים, שחררה הנתבעת את המטען לידי לורדן, מבלי שהאחרונה הציגה את שטרי המטען המקוריים כעדות לתשלום תמורת העסקה. תביעה שהגיש היצרן נגד לורדן בגין אי תשלום התמורה נתקבלה, ואולם לא ניתן היה לגבות את סכום פסק הדין.

בהתאם, הגיש היצרן תביעה נוספת כנגד הנתבעת ומנהליה – מבקשים 2-3 (להלן יכונו כולם ביחד: "הנתבעים") – בגדרה נטען כי בפעולתם כעמילי מכס

התרשלו כלפי היצרן, ואף עיוולו כלפיו בגזל, בהפרת חובה חקוקה ובגרם הפרת חוזה. הנתבעים בתגובה הגישו הודעות צד ג' שונות, בין היתר כנגד לורדן ומנהלה דיאמנט.

3.

בפסק דין מפורט קיבל בית משפט השלום את התביעה נגד הנתבעים 1 ו-3. תוך שדחה את התביעה נגד נתבע 2. כן נדחתה הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים נגד דיאמנט. בית משפט השלום דחה את טענת הנתבעים, לפיה יש לראות בנתבעת "מוביל" כהגדרת התוספת לפקודת הובלת טובין בים – באופן המוביל להתיישנות תביעת היצרן. נקבע כי הסעיפים הרלוונטיים בפקודה אינם חלים על הנתבעים, ומשכך אין לומר כי התביעה התיישנה. עוד נקבע כי הנתבעים חבו כלפי היצרן בחובת זהירות. במישור העובדתי נקבע כי היצרן הרים את הנטל להוכיח כי שטרי המטען המקוריים מצויים בידיו – דהיינו, לא ייתכן שלורדן הציגה בפני הנתבעים שטרי מטען מקוריים לצורך שחרור הסחורה. הנטל האמור הועבר לכתפי הנתבעים, שלא הצליחו להרימו ולהוכיח כי מסמכי המקור הוצגו בפני נציגי הנתבעת בעת שחרור המטען.

כפי שקבע בית משפט השלום: "מן האמור לעיל עולה כי הנתבעים לא הצליחו להציג גרסה אחת מבוססת שעל פיה יכול בית המשפט לקבוע אילו מסמכים הוצגו על ידי לורדן ערב שחרור הטובין, מי הציג אותם בפני מי ומתי... אין לשלול כי הוצג שטר מטען הנושא את הכיתוב " copy not negotiable " ובהיסח הדעת ובאופן רשלני הוצאה פקודת מסירה". בית המשפט קבע כי גם בהתאם לכלל הדבר מדבר בעד עצמו, יש להעביר לכתפי הנתבעת את הנטל להוכיח כי לא הייתה כל התרשלות מצידה. אף נתבע 3 נמצא כמי שהיה מעורב באופן אישי בשחרור הסחורה, ולא עלה בידיו להוכיח כי לא פעל ברשלנות.

בסיכומם של דברים, ולאחר שנתן דעתו להתנהלות הצדדים בתיק, ובעיקר התנהלות הנתבעים ובא כוחם, חויבו נתבעים 1 ו-3 לשלם ליצרן סך של 1,110,500 ש"ח, כמו גם שכר טרחת עו"ד בסך 175,000 ש"ח והוצאות משפט בסכום של 40,000 ש"ח. בעקבות דחיית הודעת צד ג' נגד דיאמנט, חויבו הנתבעים לשלם לו סך של 50,000 ש"ח, בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין.

4.

ערעור שהגישו הנתבעים על פסק הדין, נדחה ביום 6.9.2012 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' ענבר , ש' שוחט

ו ח' וינבאום וולצקי ). נקבע כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, ובהתרשמותו הבלתי אמצעית מהעדויות. כן צוין כי הממצאים האמורים תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא, וניתן לאשר את פסק הדין מטעמיו. עוד נתן דעתו בית המשפט המחוזי לטענת ההתיישנות שנדחתה בדין, ולעובדה כי אין לראות ביצרן כמי שלא פעל כיאות על מנת להקטין את נזקו. אף הטענה בדבר הגבלת סכום אחריותה של הנתבעת נדחתה, תוך קביעה כי עילת הפיצויים הינה נזיקית ואינה מבוססת על דיני הובלת הטובין. מכאן הבקשה שלפני.

5.

בבקשה, המשתרעת לבדה על פני 38 עמודים, מבקשים הנתבעים ליתן להם רשות ערעור, ולבטל את פסקי הדין קמא. כך למשל, במישור הפרוצדוראלי טוענים הנתבעים, בין היתר, כי היצרן הגיש את עיקרי הטיעון באיחור, ומשכך יש לראותו כמי שלא התייצב לדיון בערעור. נטען כי לא היה מקום לדחות את הטענה בדבר הקטנת הנזק, שכן אם היה היצרן פועל בזמן וכיאות – היה הנזק נמנע או למצער, קטן. כן נטען כי הנתבעים העלו את טענת ההתיישנות המקוצרת בכתבי הגנתם, וכי שגה בית משפט השלום בקביעתו שטענה זו הוזכרה רק בתצהירו של נתבע 3. עוד צוין כי לא היה מקום להחלת כלל הדבר מדבר בעד עצמו, מקום בו היצרן ידע כל העת שמסמכי המטען המקוריים בידיו. הוסף כי לא היה מקום לדחות את הודעת צד ג' נגד דיאמנט שכן טענותיו העובדתיות נגועות בחוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב. עוד צוין כי לא היה מקום לשלול מנתבע 2 תשלום הוצאות, וזאת "לאור התנהלותם של הנתבעים ובא כוחם". הוסף לעניין זה שאף לא היה מקום לקבוע בענייננו שכר טרחת עו"ד גבוה כל כך בסך של 175,000 ש"ח.

6.

בטרם אגש לגופם של דברים, אשוב ואציין כי בקשת רשות הערעור שהונחה לפתחי מכילה 38 עמודים רוויי טענות, אשר מעבר לעובדה שחוזרות הן על הנטען בערכאות קמא, מהוות לעיתים מחזור האחת של רעותה באותו כתב טענות (ראו למשל סעיפים 63-66 לבקשת רשות הערעור). אודה, כי על אף שסבורני כי מקרה זה נמנה על אותם המקרים בהם יהא מקום להשתת הוצאות לטובת אוצר המדינה בהתאם לאמור ברע"א 615/11 סופר מדיק (מדיק לייט) נ'

CO. KG & ANTON HUBNER GMBH

אקו-בלו טריידינג בע"מ (27.3.2011), נמנעתי מלעשות כן, וזאת גם בשל סכומי ההוצאות המשמעותיים שנפסקו לחובת הנתבעים בהליכים קמא. עוד אעיר כי בד בבד עם הבקשה, הגישו הנתבעים בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. במצב דברים זה, החלטתי לדון בבקשה העיקרית.

7.

מצויים אנו במסגרת הליך ערעורי בגלגול שלישי. כידוע, כאשר קיבל בעל דין את יומו בפני שתי ערכאות, קבע המחוקק כי דיון ערעורי בגלגול שלישי ייערך רק מקום בו נתן בית המשפט רשות לכך. רשות כאמור תינתן מקום בו מעלה הבקשה סוגייה משפטית ציבורית עקרונית; מקום בו הנושא הנדון חורג מעניינם הפרטני של הצדדים; או כאשר נפלה בפסק הדין טעות מהותית, אשר הצדק מחייב שינויה.

לא מצאתי בטענות המועלות בבקשה כל סוגיה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך. המדובר באירוע עובדתי קונקרטי ש"התגלגל" באופן מסוים, ואינני סבור כי מעלה הוא שאלות משפטיות ברמה המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. עיקרן של הטענות העולות בבקשה הינן עובדתיות, במיוחד אלה המתייחסות לדחיית הודעת צד ג' לדיאמנט. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור – אף בגלגול שני – להתערב בממצאי העובדה של הערכאה המבררת, קל וחומר כשהדבר נעשה בגלגול שלישי.

בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי על פי טענת הנתבעים, טענת ההתיישנות המקוצרת נטענה כבר בכתב הגנתם, ושגה בית משפט קמא משסבר כי טענה זו הועלתה רק בתצהירו של נתבע 3. מבלי להביע עמדה לגופה של טענת ההתיישנות, הרי שהנתבעים לא צרפו לבקשה את כתבי הטענות הרלוונטיים – כתב הגנה וכתב הגנה מתוקן – ומשכך קיים קושי מובנה בהתייחסות לטענה. דווקא בסעיף 37 לבקשה עולה הרושם כי ההתייחסות המשמעותית לעניין נעשתה במסגרת תצהירו של נתבע 3. בכך יש להקהות מטענת הנתבעים, ולחזק את גישתו של בית משפט קמא.

אשר לאיחור בהגשת עיקרי הטיעון מטעם היצרן בבית המשפט המחוזי. אמנם, הנתבעים ביקשו לברר את הערעור בהיעדר המשיבה בשל איחור בהגשת עיקרי הטיעון, ואולם עיון בבקשה מעלה כי עיקרי הטיעון אכן הוגשו במועד במזכירות בית המשפט, ואולם הועברו באיחור של כ-5 שעות לידי הנתבעים. אף בכך אינני רואה עילה להתערבות ערכאת הערעור בגלגול שלישי. עוד יוזכר, כי ממילא, אין באי התייצבותו של משיב לדיון בערעור משום מתן "פסק דין בהיעדר הגנה", כפי שמשתמע מרצון הנתבעים.

ביחס לדחיית טענת הקטנת הנזק, דעתי כדעת ערכאות קמא. את טענתם זו, טענו הנתבעים בעלמא ללא ביסוס עובדתי. נטל ההוכחה בשאלת הקטנת הנזק מוטל על הטוען לכך – הוא המזיק הנתבע. לניזוק התובע בעילת הרשלנות שמורה הזכות לתבוע בגין כל נזקיו, ועל הנתבע מוטל להעלות את הטענה בדבר הקטנת הנזק, ולבססה (וראו: ע"א 252/86

יצחק גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מה(4) 45; ע"א 444/94

אורות ייצוג אמנים והפקות נ' גלי עטרי , פ"ד נא (5) 241 ; ע"א 7298/10 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אחד העם מזון והשקעות בע"מ

(9.7.2012)).

אף לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעים באשר להחלת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, שהרי אף מבלי להידרש לדוקטרינה זו – אשר נדמה כי צדק בית משפט קמא בדרכי הפעלתה, תוך בחינת שלושת תנאי הסעיף – קבע בית המשפט כי חומר הראיות מגלה שהיצרן עמד בנטל הוכחת התרשלותם של הנתבעים.

באשר להוצאות המשפט שהוטלו בהליך קמא, מצטרף אני לקביעת בית המשפט המחוזי. כידוע, תקנה 521 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מותירה בידי בית המשפט את שיקול הדעת לגבי פסיקת ההוצאות – "גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון". שיקול דעת זה, המוענק לערכאה המבררת רחב הוא. התערבותה של ערכאת הערעור תיעשה במקרים חריגים – קל וחומר כשהמדובר בערעור בגלגול שלישי.

8.

הבקשה נדחית.