רע"א 6628/97 משהב חברה לשיכון בנין ופיתוח בע"מ נ. יזגון אינה

המשיבה 1 (להלן: המשיבה) הגישה בבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד המבקשת לפיצוי הנזקים שנגרמו לה בגין ליקויי בנייה שהתגלו בדירה שרכשה מהמבקשת. סך כל הנזקים הנטענים בכתב התביעה הוערכו על ידי המשיבה ב- 186,690 ש"ח, אולם משיקולי אגרה העמידה המשיבה את תביעתה על סכום כולל של 45,000 ש"ח בלבד. המשיבה לא פרטה לגבי אילו מראשי הנזק הנתבעים הופחת הסכום שבכתב התביעה ובאיזה שיעור הופחת.

בית משפט השלום דחה את בקשת המבקשת לחייב את המשיבה "לפרט במדויק על מה מוותרת המשיבה מהעילות ומהסעדים המפורטים בכתב התביעה, העולים על סך של 45,000 ש"ח". בית המשפט ציין, כאחד מהטעמים לדחיית הבקשה, כי אין המדובר בתביעה בה מבוקשים סעדים שונים, כי אם סעד אחד, כספי במהותו, הכולל מספר ראשי נזק. בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא מהטעם שבית המשפט המחוזי לא שוכנע כי יש מקום להתערב באופן ניהול המשפט על ידי שופט בית משפט השלום או בהחלטתו.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענת המבקשת היא שהקטנת סכום התביעה משיקולי אגרה, מבלי לפרט ולהצהיר מראש על מה בדיוק מוותרת המשיבה, מהווה טקטיקה פסולה ושימוש לרעה בהליכי בית המשפט. הפסול הוא, שבדרך זו מנסה המשיבה להביא למצב שבו תבורר התביעה לגבי כל הסעדים להם היא עותרת, ואם במהלך המשפט יתברר לה כי סיכוייה לקבל סכום גבוה יותר גוברים, כי אז תתקן את תביעתה. בנוסף, "טקטיקה" זו מאלצת את הצדדים לתביעה לנהל דיון מיותר בפלוגתאות שהמשיבה ממילא מוותרת עליהן.

עיינתי בטענות המבקשת ובהחלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, והגעתי לכלל דעה כי אין להעתר לבקשת רשות הערעור. לא שוכנעתי כי הדרך שבה נקטה המשיבה עלולה לפגוע בהגנתה של המבקשת. זאת ועוד, כל עוד לא בקשה המשיבה לתקן את כתב תביעתה, הרי שטענותיה של המבקשת בענין זה הן מוקדמות.

הבקשה נדחית.