רע"א 6643/12 חוג ידידי המרכז הרפואי נ. אורלן הנדסת בנין ופיתוח

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט) בתא"ק 11415-06-09 מיום 8.8.2012, במסגרתה נקבע כי נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות מוטלים על כתפי המבקשת, ולפיכך היא תחל בהבאת ראיותיה.

2.

ביום 15.6.2009 הגישה המשיבה תביעה כספית נגד המבקשת, בסדר דין מקוצר. בכתב התביעה נטען כי המבקשת פרסמה מכרזים לביצוע עבודות בנייה במרכז הרפואי אסף הרופא. המשיבה זכתה במכרזים והמבקשת חתמה עמה על שלושה חוזים. על-פי המוסכם בחוזה, הגישה המשיבה חשבונות סופיים לתשלום בגין ביצוע העבודות. לטענת המשיבה, חלק מהחשבונות נבדקו ואושרו על-ידי המבקשת, בהתאם לאמור בחוזה, אך לא נפרעו. בגין חשבונות אלו הגישה המשיבה את תביעתה. המבקשת לא הכחישה בכתב הגנתה כי החשבונות אושרו על-ידה, אך טענה כי האישור שניתן מאת המהנדס נעשה תוך סטייה מסמכות ומהנוהל המקובל. ביום 9.5.2010 נדחתה בקשת המבקשת למתן רשות להתגונן ותביעת המשיבה התקבלה במלואה. בפסק דין שניתן בערעור בבית משפט זה, בוטל פסק הדין בהסכמת הצדדים וניתנה למבקשת רשות להתגונן כנגד הפקדת ערבון בסך של 3 מיליון ₪. ביום 30.5.2012 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה "לקביעת נטל השכנוע וסדר הבאת הראיות".

3.

בית המשפט המחוזי בחן את התצהיר מטעם המבקשת אשר היה לכתב הגנה, ומצא כי אין מחלוקת עובדתית בדבר אישור החשבונות על-ידי המבקשת. בית המשפט קבע כי טענת המבקשת כי החשבונות אושרו אך האישורים ניתנו בחריגה מסמכות היא טענה של הודאה והדחה. עוד קבע בית המשפט כי המבקשת עצמה הודתה בדיון כי מדובר בטענה מסוג של הודאה והדחה. על יסוד האמור, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה וקבע כי נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות מוטל על המבקשת.

4.

לטענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי מדובר בטענה של הודאה והדחה. לטענתה, במצב דברים של הודאה והדחה על הנתבע להודות בכל עובדות עילת התביעה. די בכך שהנתבע לא הודה ברכיב אחד של עילת התביעה על מנת לדחות את הטענה. לטענת המבקשת, עיון בתצהיר מטעמה המשמש ככתב הגנה מלמד כי אין בו הודאה בכל העובדות המהותיות של עילת התביעה, ועל כן אין מדובר בהודאה והדחה. עוד טוען ב"כ המבקשת כי לא הודה במהלך הדיון לפני בית המשפט המחוזי כי מדובר בהודאה והדחה, וכלל לא עשה שימוש במונח זה. לטענתו, מדובר בטעות הקלדה שאינה משקפת את הנאמר.

5.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיבה. עיון בכתבי הטענות מלמד כי אין מחלוקת בין הצדדים כי החשבונות שהגישה המשיבה אושרו בהתאם לחוזה על-ידי נציג המבקשת, ונציג המבקשת אף הבהיר לאחר הגשת התביעה כי הוא עומד מאחורי החלטתו לאשר את החשבונות הללו. טענת ההגנה של המבקשת היא כי נציגה פעל בהעדר סמכות, שלא כדין. לפיכך, סבורני כי המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם אישורי המבקשת לחשבונות המשיבה ניתנו כדין, בסמכות, או שמא ניתנו בחוסר סמכות, שלא כדין, כטענת המבקשת; ועל-פי הכרעה במחלוקת זו תקום או תיפול תביעת המשיבה. כך נראה מצב הדברים בשלב זה. החלטת בית המשפט המחוזי הריהי אפוא נכונה, ואין עילה להתערב בה או לשנותה.

6.

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.