רע"א 6646/10 אייל כהן נ. קצין התגמולים

1.

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' גנות )

בע"ו 1288-09, במסגרתו דחה את ערעור המבקש על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה בתיק 101455008, אשר דחתה את ערעורו של המבקש נגד החלטת הוועדה הרפואית כי נכותו הרפואית איננה נכות מוסבת. המבקש ממקד את בקשת רשות הערעור נגד קביעת בית המשפט המחוזי שלא לדון בעניין משקלה הראייתי של קלטת המתעדת את מצבו הרפואי.

2.

המבקש, יליד 1961, הוכר כנכה צה"ל בשנת 1982 בגין פגימות בקרסוליים, ברכיים ועמוד שדרה מותני. ביום 15.7.99 הודיע המשיב למבקש כי נתקבלו ראיות חדשות לגבי מצבו הרפואי וזימן אותו לוועדה הרפואית על מנת לבדוק אותו ולקבוע את שיעור נכותו בהתאמה. הראיה החדשה הייתה קלטת מעקב שצילמו חוקרים ששכר המשיב. בהליכים שונים השיג המשיב בהליכים שונים נגד משקלה הראייתי של הקלטת. השגתו האחרונה הייתה בפני בית המשפט המחוזי אשר קבע כי הוועדה בדקה את המבקש, עיינה בכל התיעוד הרפואי ודחתה את ערעורו בהחלטה מנומקת אשר אין בה פגם. בעניין הקלטת ציין כי עניין זה לא נדון בערעור מושא הדיון ואין בית המשפט מוסמך להתערב בטענות אלו.

בבקשה שלפניי טוען בא-כוח המבקש, כי עניין קבילות הקלטת לא הוכרע מעולם ושומה היה על בית המשפט המחוזי לדון בסוגיה שעלתה בפניו במסגרת הערעור. לטענתו, הוועדה הרפואית העליונה צפתה בקלטת ללא ידיעתו מבלי שניתנה לו הזדמנות להתייחס לתוכנה ולקבילותה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ולאחר עיון בהכרעות של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על העותר להרשות לו לערער לשכנע את בית המשפט שקיימת הצדקה לדון בעניין מסוים לגופו כאשר החוק אינו מחייב זאת. הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא ניתנת במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית או חוקתית, החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). אין לטעמי בבקשה זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בית המשפט המחוזי בפסק דינו בע"א (ת"א) 2386/03, 3632/04) הורה למבקש למצות הליכים ולהמתין להחלטת הוועדה הרפואית בעניין הקלטת. במידה ולא ישלים עימה, סלולה הדרך לפניו לערער על ההחלטה בפני הוועדה הרפואית העליונה. גם ועדת הערר הורתה לו כן (וע 1394/02). לא מצאתי בחומר שהוגש לפניי כי המבקש ערער על החלטת הוועדה הרפואית בסוגיה בפני הוועדה הרפואית העליונה אלא אך בסוגיית הקשר הסיבתי בין כאביו לבין נכותו המוכרת. בכל מקרה, הוועדה הרפואית העליונה בדקה את המבקש ועל סמך בדיקותיה הרפואיות לגופן קבעה כי אין לקשור את הבעיה הצווארית לנכות המוכרת (החלטה מיום 5.1.09). הוועדה בהחלטתה ציינה את השגותיו של המבקש בעניין הקלטת. הוועדה בחרה שלא לקבל את טענות המבקש בעניין הקלטת, ונראה כי ראיה זו לא עמדה לבדה אלא השתלבה בתוך תמונה כוללת שלא תמכה בגרסת המבקש (ראו פרוטוקול דיון הוועדה, חלק 3, עמ' 1). בנסיבות אלו, אין באי התייחסות ערכאת הערעור לטענת המבקש כדי להצדיק דיון לגופו בגלגול שלישי.

יצוין, כי הוועדה הרפואית בצפייתה לראשונה בקלטת (31.1.00) לא הסתפקה בתוכנה וביקשה לזמן את המבקש לבדיקות נוספות לשם ההכרעה. המבקש סירב להיבדק. יתר על כן: הממונה על הוועדות הרפואיות קבע כי הוועדה הרפואית פעלה כדין ולנוכח טענותיו של המבקש בעניין הקלטת הורה על זימון נוסף לוועדה רפואית עם הרכב חדש. לא זאת בלבד. הוועדה הרפואית שבחנה את טענותיו של המערער בעניין הקלטת לגופן (19.9.00), ציינה בכנותה שאין ביכולתה לקבוע שאכן הוסרו קטעי צילום רלוונטיים ומשכך הציעה למבקש סעד חלופי בדמות בדיקתו מחדש. המבקש סירב להיבדק בפניה ואף בפני הועדות שבאו לאחריה. חרף זאת, ייחדה הוועדה לפחות שתי ישיבות נוספות לסוגיית הקלטת (1.7.01 ו-25.11.01) והציעה למבקש להיבדק. המבקש עמד בסירובו להיבדק. סירוב זה מחליש את התשתית הראייתית המבססת את טיעוניו. הימנעותו זו, ללא נימוק סביר, עומדת לחובתו.

4.

עולה מן המקובץ כי ניסיונו של המבקש לשכנע כי עניינו נמנה על החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור לא צלח. במישור הפרטני עיון בחומר, לרבות השתלשלות ההליכים, הכרעות שניתנו, התנהגותו הדיונית של המבקש בשלבים השונים, מובילים למסקנה כי נושא הקלטת לא היווה גורם מכריע לדחיית תביעת המבקש.

נקודה אחרונה שהיא בעלת אופי מעשי. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מושא בקשת רשות הערעור נקבע כי התיק יוחזר לוועדה לצורך קביעת תאריך תחולת הנכויות. כן הוצע כי אם למבקש ישנן טענות לגבי הקלטת, רשאי הוא לפתוח בהליכים. לנוכח הכוונה דיונית זו של בית המשפט המחוזי – עליה לא הוגשה כל הסתייגות מצד המשיב- מוצע כי הצדדים ישקלו את הדרך היעילה לבירור העניין, לרבות במסגרת הדיון החוזר בוועדה. יודגש, כי המדובר בהמלצה אך בנסיבות העניין ובהתחשב בתפקידו הציבורי של המשיב, ראוי שהעניין יישקל.

בקשת רשות הערעור נדחית. בהעדר תגובה ובנסיבות העניין, אין צו להוצאות.