רע"א 6666/20 קשת שבתאי אחזקות בע"מ נ. יצחק נטוביץ עו"ד

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.8.2020 (רע"א 44377-07-20, השופט העמית י' גריל ). בית המשפט המחוזי דחה בקשות רשות ערעור שהגישו הצדדים על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה מיום 22.6.2020 (ת"א 61670-01-16, השופט י' הלר ).

2.

מקורה של הבקשה דנן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הנמצאים בעיר חדרה (להלן: המקרקעין ) שהוגשה לבית משפט השלום בחודש ינואר 2016 על-ידי המשיבה הפורמלית 22, יבולים נכסי ש. שרון (1964) בע"מ, שהיא אחת מן הבעלים במשותף בהם. אף המבקשת היא אחת מן הבעלים במשותף במקרקעין, וכך גם שאר המשיבים הפורמליים. בהתאם להסכמת הצדדים, ביום 13.5.2019 הורה בית משפט השלום על פירוק שיתוף על דרך חלוקה של המקרקעין לשני מגרשים, אשר אחד ייוותר בידי חלק מן הבעלים במשותף ואילו האחר יימכר בהליך של כינוס נכסים. בהמשך לכך, בית משפט השלום מינה ככונסי נכסים את המשיבים 2-1 (להלן: כונסי הנכסים ), שהיו באי-כוח של חלק מן הבעלים במשותף. חלקת המקרקעין שלגביה התנהל הליך כינוס הנכסים נמכרה לבסוף בסכום של כ-47 מיליון שקלים בתוספת מע"מ.

3.

בהמשך לכך, ביום 14.5.2020 כונסי הנכסים הגישו בקשה לבית משפט השלום שיפסוק להם שכר טרחה וטענו כי יש להעמידו על שיעור שבין ששה לעשרה אחוזים מסכום המכר. מנגד, חלק מן הצדדים, ובהם המבקשת, טענו כי היקף העבודה של כונסי הנכסים ורמת המורכבות של ההליך אינם מצדיקים פסיקת שכר טרחה בשיעור כזה.

4.

בית משפט השלום העמיד את שכר הטרחה של כונסי הנכסים על סכום של מיליון שקלים בתוספת מע"מ. בית משפט השלום קבע כי בהתחשב בגובה התמורה עבור המכר, יש מקום לסטות מן הכלל שהשתרש לפיו שכר הטרחה יעמוד על ששה עד עשרה אחוזים מן התמורה. כן ציין בית משפט השלום כי הביא בחשבון את העובדה שפירוק השיתוף נעשה בהסכמה, את התקופה הלא ארוכה שבה פעלו כונסי הנכסים, את היעדר המאמץ החריג בהליך ההתמחרות, את הבהרתו ערב מינוים של כונסי הנכסים לפיה אין בדעתו לפסוק את שכרם על הצד הגבוה, וכן כאמור את מחירו הגבוה של הנכס. בקשה לעיון מחדש שהגישו כונסי הנכסים נדחתה בהחלטתו של בית משפט השלום ביום 9.8.2020.

5.

הן המבקשת והן כונסי הנכסים הגישו בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום, והדיון בבקשות אוחד. המבקשת טענה כי יש להעמיד את שכר הטרחה של כונסי הנכסים על 150,000 שקלים בלבד, ואילו כונסי הנכסים טענו כי שכר הטרחה שנקבע נמוך במידה המחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור, כך שזה יעמוד על ששה אחוזים מסכום התמורה. בית המשפט המחוזי דחה את שתי בקשות רשות הערעור בקבעו כי בית משפט השלום הציב לנגד עיניו את השיקולים הרלוונטיים וכי שכר הטרחה הולם את נסיבות העניין.

6.

בקשת רשות הערעור דנן הוגשה על-ידי המבקשת, שהיא כאמור אחת מן הבעלים במשותף במקרקעין, מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית וחורגת מעניינם של הצדדים. לדבריה, היא עותרת לכך שיובהר כי לשם קביעת שכר טרחה שמוגדר "גבוה" יש לעמוד בקריטריונים ברורים שיצדיקו זאת. לגוף הדברים, המבקשת טוענת כי שכר הטרחה שנפסק לכונסי הנכסים הוא מופרז, וכי המקרה דנן אינו תואם את אמות המידה שנקבעו בפסיקה בעניין זה. לטענתה, בעת שכונסי הנכסים ייצגו חלק מן הצדדים הם פעלו למינוים ובמובן זה נפל דופי בתפקודם. במישור האופרטיבי, המבקשת חוזרת וטוענת להפחתה של שכר הטרחה של כונסי הנכסים כך שיעמוד על 150,000 שקלים.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. על אף הטענות שהעלתה המבקשת בנוגע לכך, מצאתי כי עניינה אינו מעורר היבטים עקרוניים, ולמעשה הבקשה נטועה בנסיבותיו הספציפיות של המקרה ובממצאים העובדתיים שנקבעו . אף לא התרשמתי כי דחיית הבקשות תגרום לעיוות דין.

8.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.