רע"א 6672-22 רע"א 6672-22

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' אילני) בת"א 9741-06-12 מיום 3.8.2022, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין.

1.המבקש הוא אסיר המרצה את עונשו בגין שורת עבירות מין חמורות שביצע במשיב 1 (להלן: המשיב) בין השנים 2004-2002, עת המשיב היה נער צעיר והמבקש היה מורו ומחנכו בבית הספר. המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסכם טיעון והושתו עליו, בין היתר, 13 שנות מאסר בפועל ופיצוי כספי למשיב בסך 100,000 ₪.

2.התביעה מושא הליך זה הינה תביעת פיצויים שהגיש המשיב נגד המבקש על יסוד הרשעתו. ביום 2.1.2013 ניתן נגד המבקש פסק דין בהיעדר הגנה, אך בעקבות בקשה שהגיש המבקש, פסק דין זה בוטל בפסק דיני ברע"א 4487/15 פלוני נ' פלוני (9.2.2016). במסגרת כתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 8.1.2017, צורפו כנתבעים גם המשיבים 4-2.

3.התביעה נתמכה בחוות דעת פסיכיאטרית שלפיה המשיב סובל מנכות פסיכיאטרית בשיעור של 70%; והנתבעים הגישו חוות דעת נגדית, שלפיה הועמדה נכותו של המשיב על 15%. לאור הפערים בין חוות הדעת, בית המשפט המחוזי מינה מומחה מטעמו, שהעמיד את נכותו הצמיתה של המשיב על 30%, מתוכה 25% כתוצאה ממעשי המבקש ו-5% עקב הלחץ מההליכים המשפטיים. הצדדים הגישו תחשיבי נזק על סמך קביעה זו.

4.בדיון שהתקיים ביום 17.12.2020, בית משפט קמא הציע לצדדים פשרה שלפיה המבקש ישלם למשיב פיצוי בסך 2,150,000 ₪, המגלם אובדן כושר השתכרות בשיעור של 25% בחישוב המבוסס על חזקת השכר הממוצע במשק; נזק לא ממוני, שהוערך בהתחשב בחומרת המעשים, משכם, והיקפם; וכן הוצאות ועזרת הזולת. עוד הוצע כי בירור התביעה נגד המשיבים 4-2 יעוכב עד לאחר שימומש פסק הדין נגד המבקש באמצעות העיקולים שהוטלו על רכושו.

5.ביום 27.12.2020, לאחר שהמשיב הודיע על הסכמתו להצעת בית המשפט, הודיע גם המבקש, באמצעות בא כוחו עורך הדין אלון לוריה (להלן: עו"ד לוריה), כי הוא מסכים להצעה, ולצד זאת ציין כי כבר שילם למשיב "סך של 100,000 ₪ לפחות" במסגרת ההליך הפלילי.

בהמשך לכך, ביום 17.3.2021, הגיש המשיב בקשה למתן פסק דין על יסוד ההסכמות להצעה. לשאלת בית המשפט, המשיב השיב כי הבקשה לא הוגשה על דעת המבקש, וביקש שהות קצרה לגבש נוסח מוסכם. ביום 6.4.2021 הוגשה בקשה מוסכמת למתן פסק דין, שבה צוין כי הצדדים נותרו חלוקים בשני עניינים שלגביהם מתבקש בית המשפט להכריע – האחד, האם יש להפחית מהפיצוי את הסך של 100,000 ₪ ששולמו במסגרת ההליך הפלילי, והשני, מאיזה מועד יש לחשב הפרשי ריבית והצמדה.

6.ביום 18.4.2021 ניתן פסק דין קצר שבו נקבע כי המבקש ישלם למשיב פיצוי בסך 2,150,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין.

7.ביום 21.4.2021 הגיש המבקש, באמצעות עו"ד לוריה, בקשה לביטול פסק הדין, שבה נטען כי המבקש התקשר לבא כוחו והלין על כך שלא ידע "על סמך מה ניתן פס"ד הנ"ל ומה ומו" ועל כך שלא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את עמדתו על הצעת בית המשפט. בבקשה אחרת, שהוגשה לאחר שהחליף ייצוג, הוסיף המבקש וטען כי עו"ד לוריה הסכים להצעה ללא ידיעתו ובניגוד לרצונו.

8.בית המשפט המחוזי קיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין, לרבות שמיעת עדויות והגשת סיכומים, והחליט לדחותה. נקבע כי אין בעובדה שלא הוצג ייפוי כוח חתום (אלא רק כתב מינוי מאת האגף לסיוע המשפטי במשרד המשפטים) כדי לפגום בייצוגו של עו"ד לוריה, שכן התנהלות הצדדים לאורך ההליך לא הותירה ספק כי התקיימו ביניהם יחסי שולח-שלוח; וכי יש להעדיף את עדותו של עו"ד לוריה, אשר הייתה מהימנה ונתמכה בראיות, על פני עדותו של המבקש שלקתה במספר סתירות, ולקבוע כי המבקש היה מעורה בנעשה בתיק, ידע על הסכם הפשרה, והסכים לו. בית המשפט התייחס לטענת המשיב כי שיקולים זרים עמדו ברקע להגשת בקשת הביטול, ומבלי להכריע בה, ציין כי היא עשויה להשלים את התמונה ביחס למניע להגשת הבקשה, במיוחד בהיעדר הגנה נגד התביעה (המבקש ידע כי "[י]צטרך לשלם משהו") ומשהפיצוי אינו חורג מהמקובל.

מכאן בקשת רשות ערעור זו.

9.המבקש טען כי עריכת פשרה במסגרת שליחות מחייבת הרשאה מפורשת בהתאם לסעיף 5(א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965, וכי אין כל ראיה ברורה ואובייקטיבית שהרשאה כזו אכן ניתנה בענייננו. הראיה היחידה למתן הרשאה כאמור היא תרשומת שערך עו"ד לוריה עצמו, שלשיטת המבקש היא עדות אינטרסנטית שלא היה מקום להסתמך עליה. מכל מקום, נטען כי גם אם התרשומת מלמדת על הרשאה להתפשר, הרי שזו מוגבלת להסכמי פשרה המקזזים את הסכומים שהמבקש שילם בעבר.

עוד נטען כי עדותו של עו"ד לוריה, שלפיה המבקש ידע על ההצעה, אינה מתיישבת עם האמור בבקשה שהגיש לביטול פסק הדין, שבה הודה כי פעל בלא הרשאה; וכי טענת עו"ד לוריה כי הבקשה שיקפה את עמדת המבקש ולא את עמדתו-הוא, אינה אלא הודאה בהטעיית בית המשפט. לעומת גרסתו של עו"ד לוריה, נטען כי גרסת המבקש אינה לוקה בסתירות והייתה ראויה לאמון בית המשפט. כך, למשל, אין סתירה בין הטענות כי עו"ד לוריה מיעט לעדכן את המבקש בענייני התביעה לבין העובדה שהלה היה מעורה בהליך, שכן את הפרטים למד משיחות שיזם בעצמו עם עורך דינו או עם מזכירות בית המשפט.

המבקש טען גם כי בית משפט קמא התעלם מטענותיו ותחשיביו בעניין הנזק, בקבעו כי אין למבקש הגנה נגד התביעה; לא הציג את התחשיב שביסוד הצעת הפשרה ובכך שלל את האפשרות להשוותה למקובל בכגון דא, הגם שעל פניו מדובר בפיצוי גבוה בהרבה אף מפסקי דין דומים שלא ניתנו על דרך הפשרה; כלל בפיצוי רכיב עונשי, חרף ההלכה המגבילה את האפשרות להטיל פיצוי עונשי כפול לנסיבות חריגות; ושגה בכך שאישר את הפשרה בלא נוכחותו של המבקש. לחלופין, נטען כי לא הייתה למבקש גמירות דעת להתקשר בהסכם הפשרה.

10.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה, על רקע ההלכה המושרשת שלפיה, ככלל, ערכאת הערעור תמנע מלהתערב בממצאי עובדה ומהימנות; והדברים נכונים ביתר שאת בענייננו כאשר בית משפט קמא ניהל מעין "הליך הוכחות זוטא" בבקשת הביטול.

11.בית המשפט המחוזי שמע את עדותו של עו"ד לוריה והתרשם מהראיות שצורפו לה, ובכללן שורה של תרשומות שבהן תיעד את שיחותיו הטלפוניות עם המבקש ועם קרוביו, וקבע בלא כחל וסרק כי העדות נאמנה עליו – ממצא מהימנות מובהק אשר איני רואה להתערב בו. בתוך כך, בית המשפט הסתמך על תרשומת מיום 17.12.2020, שבה נכתב כך: "בנוגע להצעת בית המשפט הוא מסכים אבל טוען שהתובע קיבל עוד כספים חוץ מה-100,000 ₪ ויעדכן אותי בנדון". בית המשפט לא מצא דופי בראיה זו, אשר מהימנותה אף מתחזקת נוכח מכלול התרשומות והתכתובות שהוצגו, ולא ראיתי להתערב גם במסקנה זו.

אין ממש גם בטענות המבקש כי יש להחזיק את עו"ד לוריה כמי שהאמין לגרסה שהעלה על הכתב בבקשה לביטול פסק הדין, או לחלופין, כמי ששיקר ביודעין לבית המשפט, שכן הבקשה נוסחה באופן שלא מותיר ספק כי הדברים הובאו בשם המבקש.

12.בית המשפט הצדיק כדבעי גם את מסקנתו כי עדותו של המבקש הייתה בלתי משכנעת ולקתה בסתירות פנימיות. לא מצאתי כי יש בהסברים שסיפק המבקש לסתירות האמורות כדי לסייע לו. כך למשל, אין נפקא מינה לענייננו לשאלה מי יזם את השיחות בין המבקש ובא כוחו, ובלבד שהשיחות התקיימו והצעת הפשרה נדונה בהן.

13.על רקע הדברים האלה, מסקנתו הבלתי מסויגת של בית משפט קמא נאמנה גם עליי – המבקש היה מודע להסכם הפשרה והסמיך את עו"ד לוריה לקבלו. קביעות אלה סותמות את הגולל גם על הטענה החלופית בדבר היעדר גמירות דעת. יש לדחות גם את הטענה כי עו"ד לוריה, אפילו אם פעל בהרשאה, לא היה מוסמך להסכים לפשרה משום שלא קוזזו ממנה הסכומים ששולמו בעבר. מעבר לעובדה שמדובר בטענה עובדתית חלופית, הרי שעו"ד לוריה לא חרג מגדר הרשאה זו. הוא הקפיד להזכיר בבקשותיו את הצורך בהפחתת הסכום שכבר שולם בהליך הפלילי, ובשום שלב לא הסכים לוותר על כך, אלא הותיר את הנושא להכרעת בית המשפט שקבע אחרת.

14.איני רואה להידרש לסכום הפיצוי עצמו, אשר ב"הנדסה חוזרת" ניתן להניח שהוא כולל פיצוי בסכום לא מבוטל בגין נזק לא ממוני. בית המשפט נימק את השיקולים שהנחו את החלטתו ואלה מניחים את הדעת גם אם אין בצדם תחשיב מפורט. מכל מקום, על רקע קביעתי כי הצדדים נתנו הסכמתם מדעת להצעת בית המשפט, אין מקום להתערב בה לגופה.

15.לבסוף, לא מצאתי כי היעדרותו של המבקש ממעמד אישור הסכם הפשרה המוסכם, אשר בא כוחו נכח בו בשמו, מהווה פגם דיוני המצדיק את ביטול פסק הדין.

16.אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪.