רע"א 6673/02 ולטמן בלינדה שרון נ. בנק לאומי לישראל

המבקשת והמשיב 2 (להלן, ביחד: בני-הזוג) הגישו, לבית משפט השלום בתל-אביב, תובענה למתן פסק-דין המצהיר, כי הם פרעו הלוואה שקיבלו מהמשיב 1 - בנק לאומי לישראל (להלן: הבנק) - על סך 35,000 ש"ח, וכי שטר משכון על רכבה של המבקשת בטל ומבוטל. בית משפט השלום (כבוד השופטת א' כהן) דחה את טענותיהם של בני-הזוג, וקבע כי הרכב מושכן כבטוחה לגבי כל התחייבויותיהם, ולא רק לגבי החוב בגין ההלוואה. המבקשת, לבדה, הגישה ערעור על פסק-הדין, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ובמסגרת הערעור הגישה בקשה לעיכוב זמני של הליכי מימוש המשכון בתיק ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' ישעיה) דחה את הבקשה.

כנגד החלטתו זו של בית המשפט המחוזי, מופנית הבקשה שלפנינו. בין היתר טוענת המבקשת, כי היא מעולם לא הסכימה, ששטר המשכון לא יהיה מוגבל בסכום. המילים "ללא הגבלה בסכום", הטבועות בשטר המשכון, הוספו, לטענת המבקשת, ללא ידיעתה. עוד היא טוענת, כי יש להסיק מסקנות כנגד הבנק, מכך שלא הוגש תצהיר, מטעמו, של פקידת הבנק גב' רוזנצויג, אשר החתימה את המבקשת על שטר המשכון. המבקשת מציינת כי היא מצויה בהליכי גירושין מהמשיב 2. המשיב מתנגד לבקשה, ולחלופין מבקש להתנות את עיכוב ההליכים בהפקדת ערבות בנקאית בסך 60,000 ש"ח.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. נראה, כי בנסיבות המקרה יש מקום לעכב את הליכי מימוש המשכון, עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת, אולם זאת בתנאי שהמבקשת תחתום על התחייבות לשפות את נזקי המשיב 1, זאת בנוסף לסכום שכבר הפקידה בבית משפט השלום.

הערעור מתקבל במובן האמור. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.