רע"א 6673/98 קרן אור משכנות הכרמל בע"מ נ. שמואל גלבהרט

1.המבקשת, יחד עם חברה נוספת, ביקשו להקים שני בנינים לצורך דיור מוגן. המשיב, שהוא אדריכל, נבחר להכין את תכניות הבינוי. בין המבקשת לבין המשיב התעוררו חילוקי דעות בענין תביעותיו הכספיות של המשיב מהמבקשת. המחלוקות הועברו להכרעת בורר שחייב את המבקשת ואת החברה הנוספת לשלם למשיב 646,543.- ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות.

המשיב ביקש לאשר את פסק הבוררות ואילו המבקשת ביקשה לבטלו. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' נאמן), בפסק דינו מיום 16.9.98, דחה את בקשת הביטול ואישר את הפסק. מכאן בקשתה של המבקשת להרשות לה לערער על פסק הדין.

2.בהסכם הבוררות שעשו בעלי הדין נקבע כי "הבורר יהיה כפוף להוראות הדין המהותי, ויהיה חייב לנמק את החלטתו" (סעיף 2.ב. להסכם מיום 2.5.96). לפני בית המשפט המחוזי טענה המבקשת כי הבורר לא קיים חובות אלה; לפיכך, קמו עילות הביטול שבסעיף 24(7) ("הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן") ו-(6) ("הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן") לחוק הבוררות תשכ"ח1968-.

3.עיינתי בבקשתה של המבקשת ובתשובתו של המשיב. לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי וכן לא מצאתי טעמים שיצדיקו את ביטולו החלקי, או את תיקונו של פסק הבוררות המפורט שנתן הבורר כבקשת המבקשת. נחה דעתי כי הבורר פעל בהתאם לחובותיו לפי הסכם הבוררות.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית. המבקשת תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 7,500.- ש"ח.