רע"א 6683/97 אביבה אמיר נ. יוסף כדורי

1.בין המשיבים לאביהן ומורישן של המבקשות נחתם, בשנת 1980, הסכם קומבינציה (להלן: ההסכם). על פי ההסכם יעביר אבי המבקשות למשיבים, שהנם קבלנים, מחצית מזכויותיו בחלקת מקרקעין שהיתה בבעלותו. בתמורה להעברת הזכויות במקרקעין התחייבו המשיבים לבנות בניין דירות על המקרקעין על חשבונם ולמסור לידי האב את מחצית הדירות. הדירות נמסרו לאב בשנת 1989. בין המשיבים לאב פרץ סכסוך, במסגרתו העלו שני הצדדים טענות האחד כלפי השני, הנוגעות לעיכובים בבניה ותשלומים שונים שהתווספו לאלו שננקבו בהסכם. המשיבים הגישו תביעה לבית משפט השלום בירושלים ואילו אבי המבקשות הגיש תביעה שכנגד.

2.המחלוקת נשוא בקשה זו נוגעת לשאלת קביעת פרק זמן האיחור במסירת הדירות, על פיו יש לחשב את הפיצוי שחבים המשיבים למבקשות. בית משפט השלום (ת.א. 6415/90) פסק, כי המשיבים איחרו במסירת הדירות וכי תקופת האיחור ארכה כארבע שנים. חישוב התקופה נערך על ידו על פי סעיף 20 להסכם, בו נקבע כי הקבלנים מתחייבים להשלים את הבנין ולמסור את הדירות כעבור 26 חודשים מתאריך אישור תכניות הבניה מטעם הרשויות המוסמכות והחלטתן למתן היתר בניה. תאריך זה חל באמצע שנת 1983.

3.על פסק דינו של בית משפט השלום הוגשו לבית המשפט המחוזי ערעור מצד המשיבים וערעור שכנגד מטעם המבקשות, אשר באו בנעליו של אביהן שנפטר (ע"א 124/95, 400/95). בהידרשו לסוגיה אחרת שהיתה שנויה במחלוקת, פירש בית המשפט המחוזי את ההסכם שבין הצדדים באופן השומר על זכויות הקניין של הבעלים, וקבע כי לא היה איחור מצד אבי המבקשות, בכך שהסכם חלוקת הדירות נערך אך לקראת סוף שנת 1987. בהמשך לפרשנות זו קבע בית המשפט כי בחתימה על הסכם חלוקת הדירות, ויתרו הצדדים למעשה על כל טענה ועילה שקדמה ליום זה ולכן היה צורך לקבוע מועד חדש למסירת הדירות. משלא נקבע מועד חדש קבע על ידי הצדדים, קבע בית המשפט את המועד ממנו החלה תקופת האיחור, ועל פיו ארכה תקופת האיחור במסירת הדירות חודשים ספורים בלבד.

4.בבקשה שבפני טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי יצר עבורם חוזה חדש שלא היה במסמכים, או בכתבי הטענות. לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה, נחה דעתי כי דינה להידחות. הלכה פסוקה היא כי לא תינתן רשות ערעור בערכאה שלישית, אלא במקרים המעלים סוגיות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית ואשר חורגות מעניינם של הצדדים הישירים לסכסוך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). כך הוא בענייננו. שאלת פרשנות ההסכמים שנחתמו בין הצדדים נדונה בערכאות הקודמות והוכרעה בבית המשפט המחוזי ואיני מוצא מקום להתערב בקביעותיו.

5.כאמור לעיל, דין הבקשה להידחות.