רע"א 6687/15 רע"א 6687/15

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בע"א 035368-06-13 (מפי סגן הנשיאה י' ענבר , השופטת י' שבח

והשופט ש' שוחט ), ובה נדחה הערעור שהוגש לאחר נטילת רשות על פסק דינו של בית משפט השלום. הקביעה הראשונה נשואת הבקשה הינה הוראת בית משפט השלום לפירוק שיתוף של בית הראוי להירשם כבית משותף שטרם נרשם ככזה, בדרך של מכירת הנכס וחלוקת הסכום. קביעה נוספת עליה מלין המבקש נוגעת בהכרעת בית משפט השלום לחלק בין שני הצדדים את החלק שהופקע מן המגרש המשותף באופן שווה.

1.על החלקה נשואת הסכסוך הוקם בשנות הארבעים בית מגורים דו משפחתי, בעל קומה אחת. המבקש רכש יחידת דיור אחת, והמשיבות את השניה. בשל העובדה שהרכישה התרחשה לפני חקיקת חוק בתים משותפים, הוענק לכל אחד מן הצדדים בעלות בחצי בלתי מסויים של החלקה, וזכות חכירה לתשעים ותשע שנים בדירת המגורים וחלק מן החצר. בשנות השישים הופקע שטח מסויים מן המגרש, המהווה כשישית ממנו. שני הצדדים אינם מתגוררים בבניין כיום, וחלקו של המבקש – יזם בתחום הבניה – מושכר לצד ג'. בהתאם לזכויות הבניה החלות על המגרש כיום, ניתן להקים עליו בניין בן חמש קומות, שיכלול 15 יחידות דיור.

הצדדים ניסו להגיע להסכמה על מימוש זכויות הבניה במגרש, אך זו לא הושגה, והמשיבות הגישו כנגד המבקש תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין. הן הסבירו כי הדרך הטובה ביותר לניצול הנכס הינה באמצעות בניה משותפת של הצדדים, אולם מכיוון שהדבר אינו מתאפשר – יש לפרק את השיתוף במקרקעין בדרך של מכירתם וחלוקת הפידיון. חלוקה בעין, לדבריהן, תגרום נזק רב בשל העובדה שהיא תיצור שני מגרשים קטנים מדי לבינוי. מנגד טען המבקש בערכאות קמא כי הוא בעל זיקה רגשית רבה לנכס, וכי הדרך הטובה ביותר לפירוק השיתוף הינה באמצעות רישום הנכס כבית משותף. יתר על כן, לדבריו מלכתחילה לא ניתן להורות על פירוק שיתוף בבתים שעליהם חל פרק ו'1 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק ) – בתים שאינם רשומים כבתים משותפים.

בית משפט השלום קיבל את התביעה באופן חלקי, והורה על פירוק השיתוף בין הצדדים בדרך של מכירת הנכס וחלוקת התמורה בין הצדדים באופן שווה. לדבריו, לא קיימת מחלוקת אמיתית בין הצדדים על כך שדינו של הבניין להיהרס, אלא שהסכסוך הינו כספי במהותו, ונוגע לרווחים שיפיקו הצדדים מהנכס. בנוסף, המומחה שמינה בית המשפט בהמלצת שני הצדדים קבע כי זוהי החלופה הכלכלית הטובה ביותר לצדדים במצב הנוכחי, וכי כל חלופה אחרת תגרום להפסד משמעותי עבורם. כמו כן הורה בית משפט השלום כי ההפקעה תחולק חצי חצי בין המבקש למשיבות, וזאת בהתאם להלכת חזקיהו (רע"א 6948/11 אורי חזקיהו נ' עזבון המנוח עוזיאל לוי ז"ל

(28.2.2012)). ערעור שהוגש ברשות, וניתנה בו רשות לערער, נדחה אף הוא, תוך שבית המשפט המחוזי מקבל את התייחסות היועץ המשפטי לממשלה בסוגיית פירוק שיתוף בבתים עליהם חל פרק ו'1 לחוק, שגרס כי לדעתו אין מניעה עקרונית לפירוק שיתוף במקרים אלו.

2.דין הבקשה להידחות. בהתאם לפסיקה מושרשת של בית משפט זה, תכליתו של פרק ו'1 לחוק הינה בהסדרת ההחזקה והניהול של חלקי הבית – בנכסים עליהם חל הפרק – ולא בהסדרת זכויות קנייניות בין הצדדים השותפים (פסקה ז' ברע"א 9552/06 אליעזר סטרולוביץ נ' יוסף לזרוביץ (25.05.2008), וההפניות שם). ואכן, היועץ המשפטי לממשלה הביע את עמדתו בסוגיה, וטען כי אין מניעה עקרונית לפירוק שיתוף בבתי פרק ו'1, הגם שדרך המלך לעשות כן היא דרך רישום הנכס כבית משותף, ויש לנקוט משנה זהירות באימוץ דרך פירוק אחרת. נקבע בערכאות קמא כי פירוק השיתוף בדרך של רישום בית משותף יוביל לקיבעון ביחס לנכס – כך לפי מערכת היחסים הקיימת בין שני הצדדים. עמדה זו מעוגנת היטב בפסק הדין של בית משפט השלום, ואינני רואה מקום להתערב בה. לכך יש להוסיף כי בעניין חזקיהו נקבעה ההלכה בסוגיית ההפקעה, ולפיה יש לחלק את סיכון ההפקעה בין הצדדים השונים על פי אחוזי הבעלות השייכים להם בנכס. בדרך זו צעדו בתי משפט קמא, וגם מסיבה זו אין מקום לקבל את הבקשה.

3.הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.