רע"א 6693/10הראל חברה לביטוח בע"מ נ. אלסיבוני אופירה

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' דודקביץ ), שמסגרתה התקבל ערעורה של המשיבה (שהוגש ברשות) ונקבע כי היא תהיה רשאית להביא ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה לה לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשות בבית משפט השלום, בגין פגיעותיה בתאונת דרכים. התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בענף הנכות מעבודה (להלן: ועדת הנכות מעבודה ) דנה בעניינה של המשיבה מספר פעמים, חלקן במסגרת הוועדה לעררים. תחילה קבעה ועדת הנכות מעבודה כי לא נותרה למשיבה נכות מן התאונה, אולם לבסוף החליטה כי חלה אצל המשיבה החמרה בתחום האורטופדי וקבעה לה נכות בשיעור של 5%. גם הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בענף הנכות הכללית (להלן: ועדת הנכות הכללית ) דנה בעניינה של המשיבה מספר פעמים, והיא קבעה לה נכות משוקללת בשיעור של 64% בגין נכויות שונות, ובהן נכות נפשית בגין פגיעה פוסט-טראומטית בשיעור של 50%. בוועדה זו – יום תחילת חלק מן הנכויות, ובכלל זה הנכות הנפשית, נקבע ליום התרחשות התאונה. המשיבה הגישה לבית משפט השלום בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת ועדת הנכות מעבודה, וזו נדחתה.

2.

המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על דחיית בקשתה, ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור. בית המשפט המחוזי ביסס את הכרעתו על קיומם של פערים ניכרים בין החלטות שונות של ועדת הנכות מעבודה, ובינן לבין החלטות ועדת הנכות הכללית. בית המשפט המחוזי הדגיש כי אף שככלל, פערים בין הקביעות של ועדות שונות במוסד לביטוח לאומי אינם מצדיקים כשלעצמם מתן היתר להבאת ראיות לסתור, ייתכנו מקרים שבהם הפער, על-פי טיבו והיקפו, יוכל לשמש נימוק להבאת ראיות לסתור. במקרה זה בית המשפט המחוזי קבע כי קיים פער מהותי בין החלטות שונות של הוועדות, שלא נמצא לו הסבר. כמו כן נקבע כי אין זה ברור אם בישיבת ועדת הנכות מעבודה, שבה נקבע כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין נכויות בתחום הנפשי והנוירולוגי, ישב מומחה מתחום הנוירולוגיה. משכך, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה להביא ראיות לסתור. בית המשפט המחוזי קבע כי תחילה ימונה מומחה בתחום הנוירולוגיה בלבד, אולם בית משפט השלום יוכל למנות מומחים נוספים ככל שיהיה בכך צורך, לפי שיקול דעתו ובהתאם לתנאים המפורטים בהחלטה נשוא הבקשה.

3.

המבקשות, הן מבטחות התאונה, טוענות כי הנטל להוכיח כי בוועדה הרפואית לא ישב נוירולוג היה מוטל על המשיבה, ובנטל זה היא לא עמדה. מכל מקום, עמדתן של המבקשות היא שמומחה בתחום הנוירולוגיה ישב בוועדה, אלא שהחלטת בית המשפט המחוזי ניתנה לפני שהספיקו המבקשות להגיש לו מכתב מאת המוסד לביטוח לאומי, המאשר לטענתן עובדה זו. עוד טוענות המבקשות כי הפער הניכר, בין קביעות הוועדה של ענף נכות כללית לבין קביעות הוועדה של ענף הנכות מעבודה, מוסבר בכך שחלק ניכר מנכותה של המשיבה לא הוכר על-ידי הוועדה של ענף הנכות מעבודה, לאחר שזו קבעה שאין קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות הנוירולוגית והנפשית. עוד מוסיפות המבקשות נתונים שונים אשר יש בהם, לסברתן, כדי להסביר את קביעותיהן של הוועדות השונות וליישבן זו עם זו. כך לדוגמה, המבקשות טוענות כי הנכות שנקבעה למשיבה בוועדת הנכות הכללית בתחום הנפשי נקבעה על רקע הפרעת הסתגלות ולא על רקע תסמונת פוסט-טראומטית.

4.

המשיבה מצידה מפנה לסתירות שונות, שעל-פי עמדתה נתגלעו בהחלטות הוועדות השונות, ולא נמצא להן הסבר גם בדברי המבקשות. עוד מצביעה המשיבה על כך שסתירות נתגלעו גם בין החלטות שונות של הוועדה בענף הנכות מעבודה, ולא רק בין החלטותיה לאלה של הוועדה בענף נכות כללית. המשיבה מציינת עוד כי המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי את המכתב שקיבלו מאת המוסד לביטוח לאומי, ושלטענתן יש בו כדי ללמד כי נוירולוג אכן השתתף בישיבה הרלוונטית של הוועדה בענף הנכות מעבודה. בעקבות זאת, נתן בית המשפט המחוזי החלטה שבה הבהיר כי סימני השאלה לגבי השתתפות הנוירולוג בוועדה לא היו הנימוק היחידי שעמד בבסיס מתן ההיתר להביא ראיות לסתור.

5.

דין הבקשה להידחות. המדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שאינה מעלה שאלה עקרונית בעלת חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה. החלטתו של בית המשפט המחוזי נסמכת על ההלכות המשפטיות הקיימות, ועל קביעות עובדתיות באשר לקיומם של פערים ניכרים ובלתי מוסברים בהחלטותיהן של הוועדות השונות שדנו בעניינה של המשיבה. בית המשפט המחוזי הדגיש באופן מפורש כי פערים אלה אינם מוסברים אף בכך שלוועדת הנכות מעבודה ולוועדת הנכות הכללית תפקידים שונים, וכי קיימים פערים גם בין החלטות שונות של ועדת הנכות מעבודה. עוד יש להדגיש כי אמנם, כטענת המבקשות, בחלק מההחלטות של ועדת הנכות הכללית נקבע כי המשיבה סובלת מהפרעת הסתגלות או מדיכאון מג'ורי, ולא מתסמונת פוסט-טראומטית; אלא שבחלק מן ההחלטות מופיעה דווקא האבחנה של תסמונת פוסט-טראומטית והמבקשות אינן מציעות כל הסבר לשוני בהחלטות אלה. לבסוף, לא מצאתי מקום להידרש לטענותיהן של המבקשות באשר לשאלת נוכחותו של נוירולוג בישיבה של ועדת הנכות מעבודה. המדובר בשאלה עובדתית מובהקת, שברגיל לא תיבחן מחדש אף במסגרת ערעור בזכות, ולא כל שכן במסגרת בקשת רשות ערעור; מכל מקום, כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.7.2010, אין זה הטעם היחיד שעמד בבסיס החלטתו להתיר הבאת ראיות לסתור.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית. המבקשות יישאו בשכר-טרחת עורך-דינה של המשיבה בסכום של 10,000 ש"ח.