רע"א 6719/98 עודה זנון נ. מנהל מקרקעי ישראל

השופטת א' חיות:

בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים י' פלפל, י' טימור ונ' הנדל) מיום 17.9.1998 בע"א 1242/97 ובע"א 1209/97 (מאוחדים) וכן על פסק דינו מיום 24.12.1998 בע"א 1173/97 במסגרתם נדחו ערעורי המבקשים על פסקי הדין של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת ט' שחף) המורים על פינוי המבקשים מהמקרקעין נשוא הבקשות (ת.א 7356/90, ת.א 7354/90, ת.א 8101/90, ת.א 8103/90, ת.א 8104/90).

1.

פסקי הדין של בית משפט השלום בהליכים דנן קבעו כממצא עובדתי שהמבקשים לא הוכיחו את בעלותם במקרקעין. עוד נקבע בהם כי הרישיון להחזיק באותם מקרקעין, ככל שניתן למבקשים, בוטל ועבר מן העולם. על כן נעתר בית משפט השלום לתביעותיו של המשיב והורה על פינוי המבקשים מן המקרקעין שבנדון. בית המשפט המחוזי אימץ את ממצאיו ואת מסקנותיו של בית משפט השלום ובדחותו את ערעורי המבקשים הדגיש כי אין מקום להתערב בפסקי הדין הנ"ל בהיותם מבוססים על העובדות שהוצגו ועל גרסת המשיב אותה העדיף בית משפט השלום על פני גרסת המבקשים.

נוכח ההנמקה העומדת ביסוד פסקי-הדין אשר ניתנו בערכאות קמא, ברי על פני הדברים כי מבחינה משפטית אין הצדקה לדון בפרשה זו בגלגול שלישי. יחד עם זאת ובשל ההיבטים הציבוריים והאנושיים הנוגעים לעניין, לא מיהרנו להסיר את הבקשה מסדר יומנו והיא נותרה תלויה ועומדת בפני בית משפט זה בהרכבים שונים משך שנים ארוכות - אולי ארוכות מדי - בהן נעתרנו פעם אחר פעם לבקשות דחייה שהגישו הצדדים או מי מהם, והכל מתוך כוונה לתרום בכך להשגת פתרון מוסכם.

2.

בדיון האחרון שהתקיים בפנינו ביום 6.2.2007 שבו המבקשים ועתרו בפעם המי יודע כמה לדחיית הדיון בבקשות, בטענה כי יהיה בכך כדי לסייע בהשגת הסדר. המשיב מצידו, התנגד לדחייה נוספת וציין כי המגעים למציאת הסדר יימשכו בכל מקרה. הוא הוסיף וציין, כפי שכבר הודגש על ידו בדיונים קודמים, כי אין בכוונתו לפעול לאכיפת צווי הפינוי נגד מי מהמבקשים שאין לגביו פתרון מגורים חלופי. לדברי המשיב, ניתן למצוא פתרונות כאלה גם היום אך הם אינם מקובלים על המבקשים.

3.

נוכח פרק הזמן הממושך שבו תלויות הבקשות ועומדות ללא הכרעה סברנו כי לא יהא זה נכון להוסיף ולדחות עוד את ההכרעה בהן, בעיקר משום שהגענו למסקנה כי דחיית הדיון בבקשות פעם אחר פעם אינה מסייעת למציאת פתרון מוסכם. לפיכך ומן הטעמים שכבר צויינו אנו קובעים כי אין עילה משפטית מבוררת המצדיקה מתן רשות ערעור במקרה דנן וכי בשל כך דין הבקשות להדחות. רשמנו לפנינו את הודעת המשיב לעניין אכיפת צווי הפינוי כמפורט לעיל. כמו כן רשמנו לפנינו את הודעת המשיב כי המגעים בין הצדדים למציאת פתרון מוסכם ימשכו. נוכח מורכבותו של הסכסוך מבחינה ציבורית ואנושית ועל מנת לאפשר לצדדים למצות את המגעים להסדר, אנו מוסיפים ומורים כי ביצוע צווי הפינוי יעוכב לפרק זמן נוסף של שמונה עשר חודשים מיום מתן החלטה זו.

4.

לאחר שהודענו לצדדים על מועד שימועה של החלטה זו, עתרו המבקשים לעכב את מתן ההחלטה בשל הודעה לעיתונות שפרסם דובר משרד הבינוי והשיכון על כך שבכוונת השר הנוגע בדבר להקים וועדה ציבורית לגיבוש מגוון פתרונות למחלוקות הקרקע בין המדינה לבדואים. אנו בהחלט מברכים על יוזמה זו, ככל שהפרסום שצורף אכן משקף את העובדות לאשורן, אך לא מצאנו כי יש בכך כדי להצדיק את עיכוב שימוע ההחלטה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.