רע"א 673/12 בוריס סמואילוב נ. ליאוניד שניידרמן

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ע' צ'רניאק ) מיום 16.1.2012 ברע"א 13245-10-11, במסגרתו קיבל בית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים והורה על ביטול פסק דינו של בית משפט השלום (השופט מ' סובל) מיום 19.9.2011 בע"ר 31347-06-11, ועל החזרת הדיון לבית משפט השלום על מנת שהתביעה תתברר לגופו של עניין.

1.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, ביום 4.3.2010, תביעה כספית בסך 400,000 ש"ח כנגד המשיבים. ביום 2.6.2010 ניתן כנגד המשיבים פסק דין בהיעדר הגנה.

המשיבים הגישו בקשה להארכת מועד ולביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, במסגרתה טענו שיש להם טענות הגנה טובות ושקיימים נימוקים להיעתר לבקשה להארכת המועד. ביום 22.5.2011 דחתה רשמת בית משפט השלום (הרשמת ש' הינדה ) את הבקשה. הרשמת קבעה כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור תוך העלאת טענות סתמיות ומבלי שהמשיבים (המבקשים שם) פירטו מתי נודע להם אודות פסק הדין ומהן הנסיבות המצדיקות הארכת מועד. הרשמת קבעה כי המשיבים השליכו כל יהבם על טענות ההגנה שלהם, אשר לטעמם הן חזקות מספיק ומצדיקות הארכת מועד ומכפרות על המחדל להתגונן במועד. הרשמת קבעה שבכדי שטענות ההגנה ישמשו טעם להארכת מועד, היה על המשיבים לפרט הגנתם ולבסס אותה בצורה רחבה ולא די בהעלאת טענות כלליות. לפיכך, נדחתה הבקשה להארכת מועד ולביטול פסק הדין.

המשיבים הגישו ביום 19.6.2011 ערעור על החלטת הרשמת לבית משפט השלום. ביום 19.9.2011 דחה בית המשפט השלום (השופט מ' סובל ) את הערעור. בית משפט השלום קבע כי בטענות המשיבים (המערערים שם) אין פירוט עובדתי מינימאלי להראות הגנה, ולו בדוחק. כמו כן, נקבע שהמשיבים לא נתנו סיבה מספקת מדוע לא הוגשה על ידם הבקשה לביטול פסק הדין במועד ולא הביאו תימוכין ממשיים לטענתם שמתקיימים במקרה זה "טעמים מיוחדים" להארכת מועד. בית משפט השלום ציין כי החלטת הרשמת מקובלת עליו וכי אין הוא סבור שבנסיבות העניין ישנה תועלת של ממש בביטול פסק הדין.

2.

המשיבים לא אמרו נואש והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 16.1.2012 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו התקבל הערעור והדיון הוחזר לבית משפט השלום לדיון בתביעה לגופו של עניין. בית המשפט המחוזי ציין כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה על פניו באיחור וגם הערעור על החלטת הרשמת הוגש באיחור. למרות זאת, בנסיבות העניין בהתחשב בגובה סכום התובענה וטענות ההגנה, בית המשפט המחוזי קבע שיש לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה ולדון בתביעה לגופו של עניין, כאשר תנאי לביטולו של פסק הדין הוא שהמשיבים ישלמו למבקש הוצאות בגין מחדליהם, ללא קשר לתוצאות ההליך, וכי הוצאות אלה ייקבעו על ידי בית משפט השלום.

3.

במסגרת הבקשה שלפני טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי כלל לא דן בשתי הטענות העיקריות שאותן העלה – כי המשיבים לא נתנו הסבר לאיחור בהגשת בקשת ביטול פסק הדין וכי טענות ההגנה של המשיבים נטענו באופן סתמי – טענות שהתקבלו על ידי הרשמת ועל ידי בית משפט השלום. במסגרת הבקשה שלפני שב המבקש ומפרט את שתי הטענות האמורות. המבקש אינו מתייחס כלל לעובדה שמדובר בבקשת רשות ערעור שנייה ואינו מנמק מדוע המקרה הנוכחי מצדיק מתן רשות ערעור.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תגובה.

מדובר בבקשת רשות ערעור שנייה , במסגרתה עותר המבקש לדיון ב" גלגול רביעי " במחלוקת הנקודתית שהתגלעה בין הצדדים. כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה בית המשפט לא ייתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" כאשר לא מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. דברים אלו יפים, בבחינת קל וחומר,

כאשר ב"גלגול רביעי" עסקינן. המחלוקת בין הצדדים הינה דיונית ונקודתית ועוסקת כל כולה בשאלה האם ישנה הצדקה בנסיבות העניין לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. לא בכדי נמנע המבקש מלהביא נימוק כלשהו בדבר השאלה הכללית או הציבורית שנטען שמתעוררת כאן, והתעלם לחלוטין מהעובדה שמדובר בבקשת רשות ערעור שנייה, שמצריכה טעמים נכבדים.

למעלה מן הצורך אבקש להעיר הערה קצרה בנוגע לטענה שעשויה לעלות בין השורות של הבקשה, כי יש מקום ליתן רשות ערעור מכיוון שהחלטתו של בית המשפט המחוזי הופכת שתי החלטות עקביות שניתנו בבית משפט השלום על ידי שני מותבים שונים (החלטת הרשמת ופסק הדין של השופט סובל בערעור). טענה זו יש לדחות. העובדה שבית המשפט המחוזי, במסגרת בקשת רשות ערעור, הפך את החלטות הרשמת ובית משפט השלום בוודאי שאינה מהווה, בפני עצמה, הצדקה למתן רשות ערעור שנייה. כידוע, ההלכה הפסוקה קובעת כי אין בעובדה שהערכאה הדיונית וערכאת הערעור הגיעו לתוצאות הפוכות כדי להוות טעם עצמאי וחזק למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כאמור, הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר ב"גלגול רביעי".

נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.