רע"א 6746/09חביבה שעשוע נ. מכון התקנים הישראלי

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטים י' שנלר, ק' ורדי ור' לבהר-שרון ), במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים ונתקבל ערעורו של המשיב, על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט מ' בן חיים ), שבו נפסק למבקשים מקצת מסכום תביעתם.

בתמצית, בתביעה שהגישו המבקשים, בעלי בניין בן שש דירות, הם טענו כי המשיב – מכון

התקנים – עוול כלפיהם בכך שאישר לשימוש את המעלית בבניין חרף ליקויים שהעיבו על בטיחות השימוש בה. בבדיקה פרטית נוספת שערכו המבקשים לאחר מתן האישור התגלו במעלית שני ליקויים נוספים, שלא עלו בבדיקות שערך המשיב, ועקב זאת נמנעו המבקשים כליל משימוש במעלית. המבקשים תבעו פיצוי בגין נזקים שונים ובכלל זה ירידת ערך הדירות בבניין כתוצאה מהיעדר השימוש במעלית.

2.

בית משפט השלום קיבל את תביעתם של המבקשים וחייב את מכון התקנים לפצות את המערערים בגין התרשלותו כלפיהם. נפסק כי אכן הבדיקות שביצע המשיב במעלית לא היו מספקות, אולם סכום הפיצוי שנפסק היה נמוך בשיעור ניכר מהסכום שנתבע בשל כך שהמבקשים לא הקטינו את נזקם. בית המשפט המחוזי לעומת זאת קבע שכלל לא הייתה התרשלות מצד המשיב. בית המשפט המחוזי סקר לעניין זה את הבדיקות שביצע המשיב במעלית ופסק כי לא הוכח שהליקויים נשוא התביעה היו קיימים בעת שהמעלית נבדקה בידי המשיב. לאור זאת, לשיטתו לא מתקיים גם קשר סיבתי. מעבר לצורך בית המשפט המחוזי מציין כי המשיבים בחרו שלא להקטין את נזקם, ולשיטתו די בכך בכדי להכשיל את תביעתם. לעמדתו הליקויים נשוא התביעה הם ליקויים מינוריים שניתן היה לתקנם בתוך שעות ספורות ועלות נמוכה.

3.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מלינים המבקשים בפני. לאחר שבחנתי את טענותיהם, לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אכן, בשום אופן אין להקל ראש באחריותו של המשיב להבטחת בטיחותן של מעליות ותקינותן. אחריותו נגזרת, בין היתר, ממעמדו כגוף המוסמך להעניק אישורי תקן ( סעיף 2 לחוק התקנים, התשי"ג-1953), ולהבטיח את מהימנותם וטיבם של מוצרים המשמשים את הציבור. אין חולק שהבדיקות שהוא מבצע חייבות להיות יסודיות ואמינות. בנסיבות שבהן מתגלית התרשלות באופן מילוי תפקידיו האלה, אין לדעתי מניעה עקרונית להטלת אחריות נזיקית, ואף בסיווגו כנטען של הנזק כ"כלכלי טהור"

אין, בנסיבות המקרה, משום מניעה כזו.

אלא שבמקרה זה בית המשפט המחוזי לא השתכנע כי עובדות המקרה מצביעות על התרשלות מצד המשיב בבדיקת המעלית, וזאת בין היתר לאור קביעתו כי לא הוכח שהליקויים היו קיימים במעלית עובר לאישורו של המשיב. אף כי למקרא החומר שלפני התעורר בליבי ספק מסוים בעניין זה, לא מצאתי תשתית ראויה להתערבות בהכרעתו של בית המשפט המחוזי, מה עוד שמדובר בהכרעה המבוססת במידה רבה על הנחות עובדתיות פרטניות ובכגון דא אין בית משפט זה מקיים בדרך כלל בירור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 682/06 מירב כהן נ' ישראליפט תעשיות 1972 בע"מ , פס' 4 לפסק הדין (טרם פורסם, 10.07.06)).

מכל מקום, השתכנעתי כי המבקשים עצמם לא נקטו בפעולות המתבקשות להכשרת המעלית לאחר שנתגלו הליקויים – פעולות שלפי קביעתו של בית המשפט המחוזי מסתכמות בתיקונים קלים בלבד – ומשכך לא עמדו המבקשים בנטל הקטנת הנזק המוטל עליהם. על כן, בנסיבות המקרה גם אילו נקבע שהייתה התרשלות מצד המשיב, הרי שהנזק בר הפיצוי היה זניח. גם בשיקול זה יש כדי להצדיק דחיית הבקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי". עם זאת, למען הסר ספק חשוב לציין, שככלל הימנעות מהקטנת הנזק אינה גוררת בהכרח שלילת פיצוי כלשהו , אלא יש להפחית את סכום הפיצוי בהתאם ליכולת הקטנת הנזק.

משכך הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ולאור האמור לעיל ישאו המבקשים בשכר טרחת עורך הדין של המשיב בסכום של 5,000 ש"ח.