רע"א 6747/01 אבי סעדה נ. מדינת ישראל

1.העורר הובא לדין, יחד עם אחרים, באשמה של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בסמים מסוכנים ויבוא סמים מסוכנים שלא כדין. כתב האישום מייחס לעורר עבירה של יבוא של כ300,000- כדורי סם מסוכן מסוג MDMA

, אותם הבריח במנועי מכוניות שייבא לישראל. את הסם המסוכן סיפק העורר לאדם נוסף, שהפיץ אותם ברחבי ישראל. בעסקה היו מעורבים אנשים אחרים, ועל פי הנטען בכתב האישום המיוחס לעורר, הוא החזיק את הסמים שייבא ארצה במוסך הנמצא במושב "בית יצחק" שליד נתניה. את המחסן שכר במיוחד למטרה זו, וביום 13.9.00 העמיס את הסמים על רכב של שותף אחר, שהפך בינתיים לעד מדינה. האחרון החל, בצוותא עם אחרים, להפיץ את הסמים ברחבי המדינה.

2.עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה להורות על מעצרם של הנאשמים, ובכללם העורר, עד תום משפטם. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של העורר. הוא ציין את העובדה, שעד המדינה בא לכלל הסכם לפיו ירצה הוא עצמו עונש מאסר ממושך, בגין העבירות שבוצעו בשותפות בינו לבין העורר והנאשמים האחרים. בכך - כך סבר בית המשפט המחוזי - יש כדי להוסיף משקל לדברי עדותו. משקל נוסף מתווסף לעדות - כך ציין בית המשפט המחוזי - בשל העובדה שהגרסה הראשונית של עד המדינה נמסרה עוד בטרם נחתם עמו הסכם. מהודעתו של עד המדינה למד בית המשפט המחוזי על מעורבותו הישירה של העורר באחסון הסמים במושב בית יצחק ובהעברתם לרכבו של העד. סיוע לעדות זו מצא בית המשפט בגרסתו של העורר עצמו שהודה כי אכן ייבא מנועים מאירופה לארץ, בין החודשים ספטמבר לאוקטובר, אף שאינו נוהג בדרך כלל לעסוק ביבוא שכזה, וכן בראיות נוספות הקשורות בהשכרת רכב ששימש לנסיעה למושב, עצם הימצאותם של המנועים במחסן במושב, ורישומי שיחות טלפון שיצאו מן המושב לאנשים אחרים שהיו מעורבים בפרשה.

3.העורר טוען כנגד הממצאים האלה. הוא מציין כי עד המדינה לא השתתף במסדר זיהוי על מנת לנסות לזהות את העורר. הוא סבור גם כי תיאורו של העד את האיש שאחסן את הסם במושב אינו מתאים לתיאורו שלו, של העורר. העד תיאר את האיש אותו פגש במחסן, ואשר מסר לו את הסמים, כבעל "שיער וחזות בהירים, כפי הנראה ממוצא אשכנזי או שהוא סתם בהיר, שפם קטן שיער לא מלא במיוחד, גיל 40, מבנה טיפ טיפה שמן בבטן, וגובהו כמטר ושבעים". תיאור זה, כך הוא טוען, אינו תואם את תיאורו ותוארו, בשל היותו ממוצא מזרחי, בעל גוון עור כהה ושיער כהה. המדינה סבורה כי לא כן הדבר, וכי התיאור שנתן עד המדינה באשר לסוחר הסמים שאחסן במחסנו את הסם המסוכן, תואם גם תואם את דמותו של העורר, וכי כל הסימנים שנתן העד בעורר טובים ונכונים הם. מכל מקום, עובדה היא - כך ציינה המדינה - כי עד המדינה הוביל את החוקרים למחסן שהיה בחזקתו של העורר, וכי על כך אין מחלוקת. הבחירה שלא לערוך מסדר זיהוי נובעת מכך שבמהלך החקירה הוצגה לעד קבוצה מצומצמת של תמונות של העורר, ולכן לא ניתן היה לייחס משקל של ממש למסדר זיהוי, אילו נערך. חיזוק לעדות התביעה מוצאת התביעה גם בעובדה שהעורר הציע גרסה שנסתרה, באשר למועד בו חתם על ההסכם לשכירת המחסן, וכל אלה - די בהם בשלב זה של ההליכים.

עיקר טענותיו של העורר מופנות כאמור כנגד קביעת בית המשפט המחוזי כי נתקיימו ראיות לכאורה. לא שוכנעתי כי יש בטענות אלה כדי לשמש בסיס לקביעה השונה מזו שבאה בהחלטת בית המשפט קמא.

טענה חלופית, שבפי העורר, נוגעת לאפשרות להמיר את המעצר בחלופה אחרת, וטענה זו נסמכת בחלקה על משקל הראיות וטיבן, ובחלקה על חלקו היחסי של העורר, לטענתו, בעבירות נשוא האישום. נראה לי כי גם טענה זו אין לקבל, בנסיבות הענין. המדובר לכאורה, בפרשה סבוכה וחמורה של יבוא סמים מסוכנים בכמות גדולה והפצתם. כלל הוא כי את שרשרת הפצת הסם ראוי לגדוע בעודה באיבה, וכי יקשה להשיג את מטרות המעצר, בעניינם של מפיצי סמים, בדרך של חלופה אחרת.

התוצאה מכל אלה היא שלא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.