רע"א 6748/10 עירית בן דוד נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

הרקע העובדתי ותמצית ההליכים הקודמים

1.

המבקשת נפגעה בשתי תאונות דרכים: הראשונה ארעה בשנת 1994 והשנייה – בשנת 1999. בזמן התאונה הראשונה בוטח רכבה של המבקשת על-ידי המשיבה 1, המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (להלן: הפול ), ואילו בזמן התאונה השנייה בוטח הרכב על-ידי המשיבה 2, הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: הדר ). המבקשת הגישה תביעה נגד המשיבות בגין הפגיעות שנגרמו לה בשתי התאונות.

2.

בית משפט השלום (כבוד השופט ד' גלדשטיין ) קבע כי עיקר הפגיעה נגרמה למבקשת עקב התאונה הראשונה, אך ייחס חלק מן הנזק גם לתאונה השנייה. בהתאם לאמור, חילק בית המשפט את סכום הפיצוי בין המשיבות. הדר ערערה על פסק הדין ואף המבקשת הגישה ערעור שכנגד מטעמה.

3.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וא' שילה ) מצא כי "הפגיעה שנפגעה המבקשת בתאונה השנייה היתה קלה ולא השאירה נכות. נכותה של המשיבה [המבקשת] לאחר התאונה השנייה היא אותה נכות שהיתה לה לאחר התאונה הראשונה...". לאור האמור, קיבל בית המשפט את ערעורה של הדר והפחית מסכום הפיצוי את ראשי הנזק שיוחסו לתאונה השנייה. בית המשפט הותיר על כנו את הפיצוי בגין הנזק הלא-ממוני שאירע עקב התאונה השנייה, ואף הגדילו בהתאם לנטען על-ידי המבקשת בערעורה שכנגד. עם זאת קבע בית המשפט כי מאחר שהמבקשת לא הגישה ערעור נגד "הפול", אין היא יכולה לעתור להגדלת סכום הפיצויים שבהם חויבה "הפול" במקביל להפחתת סכום הפיצוי שבו חויבה הדר.

4.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה והיא נתקבלה (רע"א 10394/06 בן דוד נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" (טרם פורסם, 5.2.2009)). בית המשפט פסק כי כאשר מדובר במקרה שבו יש לחלק את הנזק בין שני אירועים, הפחתה בחבות של מזיק אחד, במסגרת ערעורו, מקימה בד בבד צורך בהעלאת החבות של המזיק השני, וזאת גם כאשר הניזוק לא הגיש ערעור משלו בשאלת חלוקת הנזק. לאור האמור הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שידון בחלוקת הנזק בין כל הצדדים להליך על-פי המתווה שנקבע.

5.

בפסק-דין משלים, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' שנלר, ק' ורדי ור' לבהר שרון ) כי יש לחייב את "הפול", בנוסף לסכומים בהם חויבה במסגרת פסק-דינו של בית משפט השלום בגין התאונה הראשונה, גם בסכומי הפיצוי שנפסקו לעבר , שכן נזקים אלה כולם נובעים מן התאונה הראשונה. לגבי הסכומים שנפסקו לעתיד בשל נכות שקיימת לכאורה בגין התאונה השנייה, נפסק כי מאחר שנקבע שלא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה השנייה – דינם להתבטל. לעניין ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, נפסק כי יש לייחס את כל התגמולים ששולמו למבקשת, לתאונה הראשונה, ולנכותם מסכום הפיצוי בו חויבה "הפול". עוד נקבע כי "הפול" לא חויבה לשלם למבקשת, במסגרת ההוצאות הרפואיות, סכום בגובה 44,000 ש"ח (הגם שסכום זה, ששולם על-ידי הדר כתשלום תכוף, נוכה מהתשלום בו חויבה הדר), וזאת משום שהמבקשת לא הוכיחה הוצאה זו.

בקשת רשות הערעור

6.

המבקשת טוענת כי לא היה מקום לבטל ראשי נזק שונים (אבדן כושר השתכרות, הוצאות רפואיות ונסיעות מוגברות) שנפסקו לעתיד בגין התאונה השנייה בסכום כולל של 26,000 ש"ח. לטענתה, בית משפט השלום לא פסק ראשי נזק אלה לעתיד בשל נכות שקיימת לכאורה בשל התאונה השנייה, אלא כחלק מכלל נזקה של המבקשת בגין שתי התאונות. עוד טוענת המבקשת כי נפלה שגגה במנגנון ההצמדה שקבע בית המשפט לתגמולי המוסד לביטוח לאומי אותם יש לנכות. לבסוף טוענת היא כי ההוצאה בגין התשלום התכוף בסך של כ-44,000 ש"ח הוכחה, ומפנה לעניין זה להחלטה שניתנה על-ידי בית משפט השלום (כבוד השופטת ח' וולצקי ) בנושא זה. "הפול" מצידה טוענת כי משנקבע כי התאונה השנייה לא הותירה במערערת כל נכות, הרי שלא יכולים היו לנבוע ממנה נזקים עתידיים. משכך, טוענת "הפול" כי אין לחייבה בראשי הנזק לעתיד, שלא קיימים. "הפול" סבורה כי לא נפל פגם במנגנון ההצמדה שקבע בית המשפט המחוזי וכי יש להותירו על כנו.

7.

החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

צודקת המבקשת בטענתה כי לא היה מקום לבטל את הסכומים שנפסקו לה לעתיד בשל נכותה, בסך כולל של 26,500 ש"ח. מדובר בנזקים קיימים, אשר המבקשת זכאית לפיצוי בגינם, ואין בעובדה שנקבע כי נכותה לא נגרמה כתוצאה מן התאונה השנייה, כדי לאיין נזקים אלה. לעניין ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, מסכימים הצדדים ביניהם כי סכום התגמולים שקיבלה המבקשת בגין נכות כללית עומד על סך של 98,163 ש"ח. סכום זה יש לנכות, כשהוא משוערך ליום מתן פסק הדין, מן הסכום בו חויבה "הפול" בגין התאונה הראשונה. אשר לתשלום התכוף – משנוכה אין המבקשת חייבת להשיבו ואת החיוב בו יש לזקוף לחברת "הפול", שנמצאה אחראית לכל הנזקים, לרבות ההוצאות הרפואיות – ולא לחברת "הדר".

אשר על כן הערעור מתקבל. פסק-דינו של בית המשפט המחוזי יתוקן באופן שפורט לעיל. "הפול" תישא בהוצאות המבקשת ובשכר-טרחת עורך דינה בסך של 15,000 ש"ח. אין צו להוצאות בעניינה של הדר.

המשנה-לנשיאה

השופט ס' ג'ובראן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט י' עמית :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.