רע"א 6749/99 איבי ישעיהו נ. סאפד דיבלופמנטס (ג'רסי) לימיטד

1.המשיבה, חברה הרשומה בישראל כחברת חוץ, הגישה כנגד המבקש 1 וכנגד שבעה נתבעים נוספים, תביעה לסעדים שונים, וביניהם סעד כספי לתשלום פיצויים בסך 12,822,717 ש"ח. במסגרת התביעה הוגשה גם בקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסים שונים שבידי הנתבעים ובכללם, חלקו של המבקש 1 בדירת מגורים (להלן: הדירה) שבבעלותו ובבעלות אישתו, המבקשת 2. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והטיל, ביום 28.7.98, עיקול זמני על הדירה.

ביום 10.6.1998 נחתם בין המבקשים 1 ו2-, לבין המבקשים 3 ו4-, הסכם מכר להעברת זכויות הבעלות בדירה לאחרונים. ביום 28.6.1998 נרשמה הערת אזהרה על זכויות המבקשים 1 ו2- בלשכה לרישום מקרקעין לטובת המבקשים 3 ו4-.

ביום 3.8.98, נרשם צו העיקול בלשכה לרישום מקרקעין. יומיים לאחר מכן, הגישו המבקשים 1 ו2-, לבית המשפט המחוזי בחיפה, בקשה דחופה, במעמד צד אחד, לביטול העיקול על הדירה. המבקשים 3 ו4- לא היו צד לבקשה ולא ביקשו בכל שלב להצטרף כצדדים לבקשה, למרות שהגישו "סיכומים משותפים" עם המבקשים 1 ו2-.

2.בבית המשפט המחוזי הסתמכו המבקשים על הוראת סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט1969- (להלן: חוק המקרקעין) הקובעת כי:

"נרשמה הערת אזהרה ולאחר מכן הוטל עיקול על המקרקעין או על הזכות במקרקעין נשוא ההערה, או שניתן צו לקבלת נכסים בפשיטת רגל או צו-פירוק נגד בעל המקרקעין או בעל הזכות במקרקעין, או שנתמנה כונס נכסים על רכושו, הרי כל עוד לא נמחקה ההערה, לא יהיה בכל אלה כדי לפגוע בזכויות הזכאי הנובעות מההתחייבות נשוא ההערה...".

הם הוסיפו וטענו כי, בנוסף לרישום הערת האזהרה, הושלם גם פרעון מלוא התמורה בגין הדירה ונמסרה החזקה בדירה למבקשים 3 ו4- עוד ביום 3.8.1998. בנסיבות אלה היה מקום לדעת המבקשים לבטל את העיקול על חלקו של המבקש 1 בדירה, שמנע את השלמת העברת הזכויות בדירה למבקשים 3 ו4-. המשיבים כפרו בכך.

בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו. לשיטתו, לא היה כלל מקום להזקק לשאלת עדיפותה של הערת האזהרה על-פני העיקול, במסגרת הדיון בבקשה לביטול העיקול הזמני. בהליך כזה, כך קבע, על בית המשפט להגביל עצמו לבחינת קיומה של זכות לכאורית לקבלת הסעד הכספי הנתבע, ולבחינת השאלה איזו מידה הימנעות ממתן הצו תכביד על ביצוע פסק הדין. סוגיית הבכורה צריכה להתברר, כך פסק במסגרת התדיינות שבין המוטבים להערת האזהרה, הם המבקשים 3 ו4-, לבין המשיבה. בית המשפט המחוזי הבהיר כי המבקשים 3 ו4- אינם צדדים לבקשה, למרות שהגישו "סיכומים משותפים" עם המבקשים 1 ו2-.

על החלטה זו עותרים המבקשים 1 ו2- ליתן להם רשות ערעור. הם סבורים כי היה צורך לצרף את המבקשים 3 ו4- לדיון בבקשה ולגוף העניין הם טוענים כי ראוי היה להכריע, כאן ועכשיו, בשאלת עדיפותה של הערת האזהרה על פני העיקול.

לאחר שנתקבלה תגובת הצדדים האחרים בבקשה החלטתי לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

3.סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין נועד להגן על זכויותיהם של רוכשי זכויות בעסקת מקרקעין מפני עיקולים המוטלים לאחר רישום הערת האזהרה ובטרם הושלם רישום העסקה.

לכאורה, אין בהוראה זו כדי למנוע השלמת רישום הזכויות, חרף רישומו של עיקול, כל עוד גובר עליו כוחה של הערת האזהרה. נפקותו של העיקול מותנית, ככלל, בכך שלא יהא בו כדי לפגוע בזכויות הנובעות מן ההתחייבות נשוא ההערה. במובן זה צדק בית המשפט קמא בהחלטתו כי הליך ביטול העיקול אינו המסגרת המתאימה לברור שאלת עדיפותה של הערת האזהרה על פניו. יחד עם זאת, נוהלי הרישום הנוהגים בלשכת רישום המקרקעין מפנים את המבקש לרשום מקרקעין, הנתונים לעיקול, לבית המשפט, לצורך הגשת בקשה לביטול העיקול. נוהל זה מביא את הצדדים, ממילא, בחזרה לבית המשפט. במובן זה ובנסיבות אלה היתה לכאורה תועלת לקיום דיון כבר בשלב זה גם בסוגיות הבכורה.

4.אלא שדין הערעור להתקבל, מטעם אחר, והוא שהמבקשים 3 ו4- לא צורפו כצד להתדיינות אף שנוכחותם בבית המשפט היתה צריכה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. צרוף כזה אינו מותנה בהגשת בקשה יזומה מטעם צד מן הצדדים (ראו י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין, 1995, בעמ' 191).

הערעור מתקבל לפיכך והחלטת בית המשפט המחוזי תבוטל. הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון ויכריע בטענות הצדדים לאחר שהמבקשים 3 ו4- יצורפו לבקשה ויוזמנו לדיון. כאמור, יש גם תועלת בהכרעה - כבר בשלב זה - בשאלת עדיפותה של הערת האזהרה על פני העיקול.