פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6763/08 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. משה אברג'יל ז"ל
2. נדרה אברג'ל
נ ג ד
המשיב:
מינהל מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.7.08 בבר"ע 2079/07 שניתן על-ידי כבוד
השופטת י' שטופמן
ובקשה למתן סעד זמני
בשם המבקשים:
עו"ד יוסף סלוביק
החלטה
ראשיתה של הפרשה שבפניי בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל-אביב – יפו במסגרת תיק א 41192/92, ביום 2.3.2000 (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין נענה בית המשפט לתביעת המשיב לסילוק ידם של המבקשים מקרקע המצויה באזור התעשייה של אזור, והידועה כחלקה 77 בגוש 6010. בית המשפט הורה למבקשים לסלק ידם מחלק החלקה המתוחם באדום במפה המצבית שצורפה לתביעה, אך הבהיר כי צו סילוק היד אינו מתייחס למבנה מגורים הנמצא בחלקה, ואשר הושכר למבקשת 2 לפי חוזה שכירות משנת 1958.
לאחר שהוגש פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב – יפו, ניתן כנגד המבקשים צו לפינויים מהחלקה.
המבקשים הגישו ללשכת ההוצאה לפועל ברמלה בקשה לעיכוב הליכי הפינוי, וזו נדחתה בהחלטת ראש ההוצאה לפועל (ד' סעדון) מיום 10.7.2007.
על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (בר"ע 2079/07), בטענם כי שטחי המקרקעין בהם הם מחזיקים מתחלקים לשלושה: החלק בדירת המגורים בו החזיקו כדין על פי פסק הדין, החלק שנקבע בפסק הדין כי עליהם לפנותו, ובנוסף חלק בקרקע בו הם מחזיקים מכוח הסכם שנכרת בשנת 1990 עם בעלי זכות החכירה לדורות. לטענתם, הסכמי החכירה הפקיעו מהמשיב את הזכות לפנותם מהמקרקעין בהם הם מחזיקים.
ביום 23.7.2008 דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כבוד השופטת י' שטופמן ) את הערעור, בקובעו כי טענותיהם של המבקשים בנוגע להחזקתם בקרקע מתוקף הסכמת החוכרים הינן טענות שלא נדונו במסגרת פסק הדין, ומשכך הדיון בהן אינו בסמכות ראש ההוצאה לפועל.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענים המבקשים נגד חוקיות צו הפינוי, משאין בו הבחנה בין האזורים שעליהם לפנות על פי פסק הדין ובין האזורים אותם הם חוכרים כדין. לטענת המבקשים, אין להם כל אפשרות לדעת מהם השטחים שעליהם לפנות לאור זכויותיהם בהתאם לפסק הדין ובהתאם לזכויותיהם מתוקף הסכמת החוכרים.
בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים בקשה למתן סעד זמני לעיכוב הליכי הפינוי.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לקבל את תגובת המשיב.
כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, המבקשת כלל אינה מעלה כל טענה המהווה עילה אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי" בעניינה, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. כידוע, סמכותו של ראש ההוצאה לפועל מוגבלת לביצועם של פסקי דין, ואין באפשרותו לדון בסוגיות החורגות מאלו שנדונו בפסק הדין. בענייננו, טוענים המבקשים כי חלק מהימצאותם במקרקעין נובעת מהסכמתם של צדדים שלישיים, החוכרים כדין את המקרקעין בהם הם מחזיקים. סוגיה זו כלל לא נדונה בפסק הדין, ולמעשה אין בו כל נגיעה להחזקה זו או לפינויים של המבקשים מחזקתם הנטענת בשטחים אלו. משכך, הרי שאין גם בצו הפינוי שהוצא לאור פסק הדין כדי לחול על החזקה זו, ככל שישנה, מעבר למסומן במפה המיצבית, ועל כן צדק ראש ההוצאה לפועל משקבע שאין לשנות ממנו.
ככל שבפי המבקשים או בפי צדדים שלישיים טענות הנוגעות לזכויותיהם בחלקה, החורגות מהזכויות שנדונו בפסק הדין, הרי שהדרך להעלותן פתוחה בפניהם בהליך המתאים, על פי כל דין.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה ממילא נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני.
ניתנה היום, ד' באב התשס"ח (5.8.2008).
ש ו פ ט