רע"א 6768/97 אורן שמואל נ. בנק הפועלים בע"מ

1.בעקבות נפילת הבורסה בשנת 1994, הגיש המשיב כנגד המבקש כתב תביעה בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בפתח-תקווה (ת.א. 3262/96), בגין כספים שהוא חייב לו, לטענתו. בקשת הרשות להתגונן שהגיש המבקש, נדחתה על ידי כבוד הרשמת ט' חיימוביץ וניתן פסק דין בהתאם לתובענת המבקש. על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע.א. 1187/97). ערעור זה עדיין תלוי ועומד.

2.המשיב פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש הן לביצוע פסק הדין והן למימוש המשכנתא שנתן המבקש בעבר כבטוחה למשיב (תיק הוצל"פ 20-05335-96-1). המבקש פנה לראש ההוצאה לפועל בבקשה להשהות את הליך מימוש המשכנתא על דירתו. בקשתו נדחתה מן הטעם שאין לראש ההוצאה לפועל סמכות לעכב הליכים שננקטים למימוש משכנתא. המבקש פנה במקביל גם לבית משפט השלום בפתח-תקווה, בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין נגדו עד לסיום ההליכים בערעור. כבוד הרשמת דחתה את בקשתו. בין הטעמים להחלטתה, ציינה כי: ראשית, הליך מימוש המשכנתא אינו הליך הנובע מהחלטתה בתיק זה, שכן הסכם השעבוד של הדירה אינו רלוונטי לתובענה העוסקת בגובה חובו של המבקש. שנית, המבקש טען לנזק נפשי שעלול להיגרם לו, אך הטענה נטענה בעלמא. שלישית, אם יתקבל הערעור וייגרמו נזקים כספיים למבקש, יוכל המשיב, שהינו תאגיד בנקאי, לפצותו.

3.המבקש הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי, בפניו נדון הערעור, למתן צו מניעה זמני לעיכוב כל פעולה למימוש המשכנתא ולעיכוב ביצוע פסק הדין (המ' 12497/97). בית המשפט המחוזי פסק כי "במידה ויופקד בידי המשיב מחצית סכום פסה"ד - הרי ניתן לעכב את ביצוע פסק הדין. בהיעדר הפקדה כנ"ל - נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד."

4.בבקשה שבפני, טוען המבקש כנגד החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, אם תכלית התנאים שנקבעו בהחלטה היתה הבטחת המשיב, הרי שיש בידיו בטחונות ששיעורם עולה על גובה החוב כולו (דירת המבקש, חשבונות בנק ורכבו) ואילו אם התכלית היא הפקדת כספים במזומן, הרי היה עליו להורות על מכירת הדירה בשוק החופשי, שכן כך ישתחררו לידי המבקש הסכומים הנדרשים לו לצורך תשלום חובו. כעת כל כספו מוחזק בידי המשיב ולו אין דרך לגיוס כספים. משמעות הדבר היא שלילת האפשרות מן המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין נגדו. המשיב בתגובתו, טוען כי הביטחונות שבידיו אינם בעלי ערך כה רב עד שהם מכסים את החוב וככל שמדובר בדירת המבקש, הרי שמכיוון שמדובר בדירת מגורים, יתקשה לפנות את המבקש ממנה ואולי יאלץ למצוא עבורו דיור חלופי, ולכן התמורה שתתקבל ממנה תהיה זעומה. המשיב מוסיף כי המבקש לא נקט בדרך הנכונה לעיכוב מימוש המשכנתא ולכן אין בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה לצו מניעה, כפי שטען גם בפני הערכאות הקודמות.

5.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. בית משפט השלום, בפניו נדונה התביעה העיקרית, דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי, בפניו נדון הערעור על פסק הדין, נענה לבקשה בתנאים שנקב. הלכה פסוקה היא שערכאה שלישית, הדנה בסוגיה שכבר נדונה בפני שתי ערכאות, לא תתערב בהכרעתן, אלא אם המחלוקת מעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית מיוחדת, החורגת מהמחלוקת שבין הצדדים. אשר לבקשה זו, לא מצאתי פגם באיזון שערך בית המשפט המחוזי בין זכות המשיב לביצוע פסק הדין, בו זכה, לבין הנזק שעלול להיגרם למבקש אם יזכה בערעור, ולכן איני מוצא עילה להתערבותה של ערכאה זו כערכאה שלישית.

6.דין הבקשה, כאמור, להידחות. צו עיכוב הביצוע, מיום 16.11.97, בטל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.