רע"א 6786/09 Integration Associates Inc נ. שמואל מלמן

1.

המבקשת הינה חברה המאוגדת ופועלת בארצות הברית. ביום 7.9.08 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי מרכז תביעה כספית בסך כ-16 מיליון ש"ח נגד המבקשת ונגד אחד ממנהליה (להלן - פריד ). ביסוד התביעה עומדת טענת המשיב, כי הוא זכאי לקבלת תמורה בשווי 5% מערכה של עסקת מיזוג בין המבקשת לחברה אחרת. כתב התביעה הומצא לשלושה גורמים, ביניהם מני בירן (להלן - בירן ). המשיב טען, כי גורמים אלה הם מורשים בהנהלת עסקים של המבקשת, ולכן נחשבת ההמצאה לידיהם כהמצאה כדין (תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות )). המבקשת ופריד הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה על מנת שייקבע כי ההמצאה לא בוצעה כדין. ביום 15.6.09 הכריע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' יפרח) בבקשה. בית המשפט קבע, כי ההמצאה לפריד לא בוצעה כדין, שכן לא ניתן לומר שמי מהגורמים אליהם הומצא כתב התביעה הינו מורשה בניהול עסקיו. אשר להמצאה למבקשת, נקבע כי זו בוצעה כדין באמצעות מסירת כתב התביעה לבירן. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

2.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. מהבקשה ומהמסמכים שצורפו לה עולה, כי בירן שימש כיועץ של המבקשת עד לסוף חודש יולי 2008, אז הופסקה ההתקשרות עימו. לטענת המבקשת, במועד המצאת כתב התביעה לא נשא עוד בירן בכל תפקיד רשמי מטעמה ולפיכך לא היה מקום לראות בו מורשה בניהול עסקיה לצורך המצאת כתבי בי-דין. ואולם, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, במכתב שנשלח מטעם המבקשת אל בירן ביום 2.9.08, מספר ימים טרם המצאת כתב התביעה, נמסר לו כי הוא מתבקש לשתף עם המבקשת פעולה במגוון נושאים, ביניהם הסכסוך מול המשיב. היינו, ממכתב זה ניתן ללמוד שבמועד המצאת כתב התביעה נותר קשר בין המבקשת לבין בירן בכל הנוגע לסכסוך מול המשיב. לעניין זה, מוסיפה המבקשת וטוענת כי גם אם הייתה בין הצדדים הסכמה בדבר שיתוף פעולה כלשהו, הרי שבפועל לא קיימו הם קשר על רקע זה. מכל מקום, מדגישה היא כי לא התקיימה הדרישה לקשר אינטנסיבי, המופיעה בפסיקת בתי המשפט כתנאי לכך שאדם יוכר כמורשה בהנהלת עסקים לעניין המצאת כתבי בי-דין (ראו למשל, רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ , פ"ד מב(4) 762 (1989)). בנסיבות העניין, אינני סבור שיש בטענה זו כדי להצדיק היענות לבקשה. זאת, משני טעמים. הטעם הראשון הינו קיומה של בקשה מפורשת, כאמור, מטעם המבקשת לשיתוף פעולה של בירן בעניין הסכסוך מול המשיב. בהקשר זה יצוין, כי עדותו של בירן בבית המשפט המחוזי מלמדת כי זמן קצר לפני הגשת התביעה אכן נוצר קשר בינו לבין המבקשת על רקע הסכסוך וכי הוא אף התריע בפניה על הכוונה להגיש תביעה. הטעם השני נוגע לעובדה, כי אין מחלוקת שכתב התביעה הועבר בפועל למבקשת על-ידי בירן. היינו, גם התנהגותו של בירן מלמדת שראה עצמו מחויב להעביר את כתב התביעה למבקשת. אבהיר, כי אפשר שעצם העובדה כי כתב התביעה הגיע לידי המבקשת אינה רלוונטית. אולם, כאשר מתברר כי המעביר היה בירן וכי המבקשת עצמה ביקשה שיעשה כן, והכל על רקע הקשר בין בירן למבקשת, יש לקבוע כי בנסיבות העניין היה בירן בגדר מורשה לעניין תקנה 482 לתקנות. לפיכך, אינני מוצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

3.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בלא צורך בתשובה.