רע"א 68/06 עיזבון אברהם סוכובולסקי ז"ל נ. הפטריאכיה היוונית אורתודוכסית

1.לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ב' אוקון) שקיבל את ערעור המשיבה לבטל פסק דין בהיעדר הגנה שניתן נגדה על ידי בית משפט השלום.

תמצית העובדות הדרושות לעניין הינה כדלקמן: המבקשים הגישו תביעה כספית נגד המשיבה, בה טענו כי העניקו שירותים משפטיים למשיבה משך מספר שנים, אך שכר טרחתם לא שולם על ידה. לאחר שהמשיבה לא הגישה כתב הגנה, ניתן נגדה פסק דין בהיעדר הגנה לפיו חויבה בתשלום סך של 506,539 ₪ בתוספת מע"מ, הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין למבקשים. כשישה חודשים לאחר שניתן פסק הדין, הגישה המשיבה בקשה לביטולו, בטענה כי כתב התביעה לא נמסר לגורם מוסמך מטעמה ועל כן לא הוגש כתב הגנה.

בית משפט השלום (כב' השופטת מ' אביב) דחה את הבקשה לביטול פסק-הדין, לאחר שקיים דיון בו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים. בית המשפט דחה את טענת המשיבה כי כתב התביעה לא הומצא לה, ולאחר שסקר את טעמי הגנתה של המשיבה – הטענה כי מדובר בהתחשבנות ארוכת שנים ו"בית המשפט הנכבד אינו יכול להסיק כי ביטול פסק הדין לא ישנה את התוצאה הסופית של ההליך"; קיומה של סתירה בין סכום פסק הדין למסמכי התביעה; התיישנות החוב הנתבע; והטענה כי המבקשים גבו עבור המשיבה כספים שיש לקזזם מן התביעה – מצא כי המשיבה לא הראתה כי יש סיכוי כלשהו להבנתה.

בית המשפט המחוזי התערב כאמור בהכרעת בית משפט השלום. נקבע, כי אין להתערב בקביעתו של בית משפט השלום כי כתב התביעה הומצא למשיבה כדין, ולפיכך הרי שהבקשה לביטול פסק הדין מבוססת על שיקול הדעת הנתון לבית המשפט, בהתאם לסיכוייה של המשיבה להצליח בהגנתה. בית המשפט המחוזי סבר, כי למשיבה טענות ממשיות הראויות לבירור עובדתי, וכן ציין כי המשיבה חויבה בסכום של מליוני שקלים מבלי שהיה לה יומה בבית המשפט, ועל כן קיבל הערעור, תוך שחייב את המשיבה לשאת בהוצאות המשיבים בגין מחדליה, בסכום של 30,000 ₪. עיקרי הנמקתו של בית המשפט המחוזי לעניין סיכויי המשיבה להצליח בהגנתה הינם, כי מעצם העובדה שהמשיבה אינה מכחישה כי רשימת התיקים שפורטה בכתב התביעה אכן טופלה עבורה על ידי המבקשים, לא ניתן ללמוד כי נתנה הסכמתה לשיעור שכר הטרחה שדורשים המבקשים עבור טיפול זה. כן נקבע, כי טענת ההתיישנות שבפי המשיבה מצריכה בחינה מלאה של השירות בגינו נדרש שכר הטרחה ועוד סבר הוא כי קביעת בית משפט השלום לפיה התנהלותה של המשיבה, במיוחד בהסדר שכר הטרחה, מהווה הודאה בקיום החוב המפסיקה את מרוץ ההתיישנות, אינה מסקנה מתחייבת.

2.שתיים הן הסוגיות שהמבקשים טוענים כי מתעוררות במקרה דנן ומצדיקות דיון בפני בית משפט זה כערכאה שלישית. האחת – המבקשים סבורים כי בית המשפט המחוזי דן בפסק דינו בטענת הגנה שכלל לא הועלתה על ידי המשיבה. המבקשים מכוונים בעניין זה לקביעת בית המשפט המחוזי כי הסדר שכר הטרחה מגלה כי המשיבה מחתה על שיעור שכר הטרחה הנדרש. בהקשר זה מבקשים הם כי תידון השאלה האם יכול בית המשפט הדן בבקשה לביטול פסק דין לדון בטענות הגנה אפשריות שלא נטענו על ידי המבקשים. השאלה השנייה שמעוררים הם היא האם יש לבטל פסק דין נגד נתבע אשר לא הגיש כתב הגנה מטעמיו שלו. המבקשים טוענים בהקשר זה, כי היה על בית המשפט המחוזי ליתן משקל לחוסר תום ליבה של המשיבה, שהתבטא בהתעלמותה מההליך השיפוטי ומהמועדים הקבועים בחוק.

3.דין הבקשה להידחות.

בית המשפט המחוזי קיבל הכרעתו על בסיס ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, אך לא קיבל את הערכתו של זה האחרון ביחס לסיכויי ההגנה שהציגה המשיבה. איני סבורה כי בית המשפט המחוזי העלה טענות הגנה שלא נטענו, אלא קביעתו מתבססת על בחינת החומר שבפניו – כל שבית המשפט המחוזי מציין הוא כי מהסכם שכר הטרחה עולה, כי המשיבה מחתה על הסכום שנדרש כשכר טרחה. אין מדובר אפוא בטענת הגנה אלא בקביעה הנובעת מהחומר שהוגש, בקביעה המתייחסת לסיכויי ההגנה אותם על בית המשפט לבחון בשלב זה של הדיון. אין ממש איפוא בטענה זו.

אשר לטענה השניה שמעוררים המבקשים, גם אותה אין בידי לקבל. כפי שציין בית המשפט המחוזי, משנקבע כי כתב התביעה הומצא למשיבה, הרי שהבקשה לביטול פסק הדין הינה בקשה לביטול מכוח שיקול דעת בית המשפט. ההכרעה בבקשה זו מחייבת בחינת סיכויי הצלחתו של המבקש והסיבות לכך שלא התגונן. המבקשים טוענים אמנם כי היה מקום ליתן משקל רב יותר לחוסר תום ליבה של המשיבה, אותו הם מסיקים מאי העמידה במועדים, אולם טענתם אינה יכולה להניב להם זכות להישמע בפני בית משפט זה – בית המשפט המחוזי היה ער למחדליה של המשיבה ועל כן חייבה בהוצאות המבקשים, למרות שקיבל את ערעורה. יחד עם זאת, לאחר שבחן את סיכויי הערעור והביא בחשבון את הסכום הנכבד בו חויבה המשיבה מבלי שהיה לה יומה, מצא לבטל את פסק הדין. טעמיו מקובלים עלי.

מעבר לאמור, כידוע תינתן רשות לערער בפני ערכאה שלישית באותם מקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128). השאלות שהמבקשים טוענים כי מתעוררות במקרה דנן הולבשו אמנם כסות של טענה משפטית אך זו כה דקיקה, עד כי ניתן להבחין בנקל כי לאו בטענה משפטית מדובר, אלא בטענות נגד שיקול הדעת שהפעיל בית המשפט המחוזי בישמו את הדין הקיים, ואלה אינן מצדיקות דיון בפני ערכאת ערעור שנייה (רע"א 2556/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' HANIIEL SPEDITION G.M.B.H , תק-על 91(3) 2892 (1991)).

הבקשה נדחית.