פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
רע"א
6807/01
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המ
בקש:
יוחנן רון
נגד
המשיב
ה:
קומדה מערכות מיחשוב בע"מ
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.6.01 בבש"א 69554/01
(ת.א. 183/98) שניתנה על-ידי כבוד השופט י' כהן
בשם המבקש: עו"ד
ארנון אלישיב
בשם המשיבה: עו"ד
גלית סולומונוב-פוגל
החלטה
המשיבה הגישה לבית-המשפט המחוזי בחיפה תביעה כנגד המבקש, שבה עתרה לחייב את המבקש לשלם לה סך של 2,096,996 ש"ח. בכתב-התביעה טענה המשיבה, כי הפקידה בידי המבקש כספים, על-מנת שיעסוק בשיווק ובהפצת מוצריה בגרמניה, אלא שהמבקש עשה בכספים אלו כבתוך שלו, תוך הפרת חובות אמון והתחייבויותיו כלפיה.
משלא הגיש המבקש כתב-הגנה, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה. בתאריך 19.7.98 נעתר בית-המשפט המחוזי (השופט עודד גרשון) לבקשתה, ובפסק-הדין חייב את המבקש לשלם למשיבה את הסכומים שתבעה.
כעבור כשנה וחודשיים הגיש המבקש בקשה לביטול פסק-הדין. במהלך הדיון בבקשתו, אשר התקיים בתאריך 17.5.00, הגיעו הצדדים להסכם דיוני, שלפיו פסק-הדין יבוטל, "בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט בין במזומן או לחילופין באמצעות ערבות בנקאית אוטונומית ... סך השווה בשקלים ל100,000- דולר, להבטחת פסק הדין שיינתן, אם יינתן במסגרת התביעה ... כאשר הסכום יופקד בשני תשלומים שווים ... הראשון תוך 60 יום מהיום והשני עד 1.9.00". בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט עודד גרשון) הורה, כי להסכמת הצדדים יינתן תוקף של החלטת בית-המשפט.
המבקש לא מילא אחר ההסכם הדיוני, ובתאריך 1.5.01 הגיש בקשה להארכת מועד להפקדת הערובה שעליה הוסכם. בית-המשפט המחוזי (השופט יצחק כהן) דחה בתאריך 17.6.01 את הבקשה, וקבע, בין היתר, כי האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד הוא איחור ניכר. וכך כתב בית-המשפט המחוזי בהחלטתו:
בתצהירו מלמד אותנו המבקש, כי כאשר כרת את ההסדר הדיוני עם המשיבה, כלל לא היה מסוגל לבצעו...
עוד הוסיף וקבע בית-המשפט המחוזי, כי בעת כריתת ההסכם הדיוני, שקל כל אחד מהצדדים להסכם את יתרונותיו ואת חסרונותיו, והסכמת הצדדים באה חלף הצורך לדון בבקשה לביטול פסק-הדין, שאיש מן הצדדים לא ידע מה עשויות היו להיות תוצאותיה.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.
בתאריך 4.7.01, בטרם הגיש המבקש בקשת רשות ערעור זו, הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל שבהם נקטה כנגדו. בית-המשפט המחוזי קבע, כי לפנים משורת הדין יהיה מוכן לדון בבקשה אם יפקיד המבקש ערבות בנקאית על סך 100,000 דולר עד לתאריך 4.8.01. בקשה למתן רשות ערעור שהגיש המבקש לבית-משפט זה נדחתה, ואולם המבקש לא הפקיד את הערבות הבנקאית כפי שנדרש.
בתאריך 30.8.01 הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה שאותה הכתיר בכותרת "בקשה לעיון מחדש". המבקש הסביר, כי לאחר הגשת הבקשה להארכת המועד להפקדת הערובה נודע לו, כי המשיבה ואחד מבעלי מניותיה, אמנון מולר, פעלו בחוסר תום-לב ובהסתר, במטרה לשלשל במירמה ושלא כדין את כספי הזכייה מפסק-הדין לכיסו של מולר. המבקש הסביר, כי כבר כאשר הוגשה התביעה כנגדו, המשיבה הייתה מצויה בתהליך של מחיקתה מפנקס החברות, ובעת שניתן נגדו פסק-הדין, המשיבה כבר נמחקה מפנקס החברות, אלא שעובדות אלו לא הובאו לידיעת בית-המשפט.
בתאריך 30.9.01 דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה. בהתייחסו לטענות המבקש בעניין מחיקת החברה הסביר בית-המשפט, כי מן המסמכים שצורפו לתגובת המשיבה עולה, כי בתאריך 15.7.01 ניתן פסק-דין בבית-המשפט המחוזי בחיפה, המורה על החייאת המשיבה והחזרתה לפנקס החברות; וכי, בנסיבות אלו, רואים את החברה "כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה", בהתאם להוראת סעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג1983- במשולב עם הוראת סעיף 367(א)(3) לחוק החברות, תשנ"ט1999-.
כאמור, בגדרי הבקשה שבפניי נתבקשה רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי מתאריך 17.6.01, תוך שהמבקש חוזר על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. מנגד, המשיבה תמכה בהחלטות בית-המשפט המחוזי.
דין הבקשה להידחות.
מלכתחילה נמנע המבקש מלהגיש כתב-הגנה במועד. במקום זאת, הגיש כשנה וחודשיים לאחר שניתן פסק-הדין, בקשה לביטולו. אף לאחר שהושגה הסכמת הצדדים - אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית - בדבר הפקדת ערובה בתמורה לביטול פסק-הדין, נמנע המבקש מלמלא אחר ההחלטה ולהפקיד את הערובה שנקבעה. במקום זאת, כשמונה חודשים לאחר שאמור היה להפקיד את הערובה, הגיש בקשה להארכת המועד להפקדתה. בית-המשפט המחוזי דחה בקשה זו, בהסבירו כי נוכח התנהגותו של המבקש אין מנוס מדחיית בקשתו. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ב בניסן תשס"ב
(4.4.02).
ש
ו פ ט ת