רע"א 6807/10 רפאל גאלי נ. דוד עטיה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה א' שילה , השופטת מ' נד"ב והשופט א' מקובר ) בע"א 25883-03-10 מיום 10.6.2010, בו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (השופטת א' לושי-עבודי ) בת.א. 4039/06 מיום 27.1.2010, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבים 2-1 לסילוק ידם של המבקשים מהמקרקעין שבנדון.

רקע עובדתי

1.

כפי שעולה מפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הצדדים הם בעלי משקים סמוכים במושב בן-זכאי (להלן: המושב ). המקרקעין של המושב נמצאים בבעלות קרן קיימת לישראל ומנוהלים על ידי מנהל מקרקעי ישראל (להלן: ממ"י ). המשיבים הגישו כנגד המבקשים תביעה לסילוק יד ממקרקעין. כפי שעולה מפסקי הדין של הערכאות הקודמות, המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים ונדונה בבית משפט השלום ובגינה הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי היא בשאלת מיקום הגבול שבין משקם של המבקשים לבין משקם של המשיבים 2-1 שהינם בני זוג (להלן: המשיבים ). למעשה הסכסוך התמקד בשדרת ברושים המשתרעת על שטח של 23 מ"ר (להלן: שדרת הברושים או השדרה ). המבקשים טענו כי החזיקו בשדרת הברושים משך שנים רבות בעוד שהמשיבים טענו כי המבקשים פלשו לשטחם וסיפחו לעצמם את שטח שדרת הברושים.

ההליכים לפני בית משפט השלום

2.

בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים מינה בית משפט השלום מודד מוסמך (להלן: המודד או המודד המוסכם ). כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט השלום ומפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בחוות הדעת של המודד (להלן: חוות הדעת ) צויין כי המשקים נרשמו בלשכת רישום המקרקעין בשנת 2004 על סמך תוכנית סימון מקורית של הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: הסוכנות ) ועל סמך תוכנית מפורטת תג"פ 438, שתיהן הועברו לעיונו של המודד על ידי האגף לרישום משבצות חקלאיות של ממ"י וצורפו לחוות הדעת. עוד נאמר בחוות הדעת כי על בסיס נתונים אלה סימן המודד את הגבולות בין המגרשים בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. את תוצאות המדידה והסימון העלה המודד על גבי מפה מצבית שצורפה אף היא לחוות הדעת. לאור סימון הגבולות בין המגרשים, מסקנתו של המודד הייתה כי "בשטח קיימים מספר אלמנטים החורגים מתחום משקם של המבקשים לתחום משקם של המשיבים" באופן שפורט בפסק דינו של בית משפט השלום. עוד עולה מפסקי הדין של הערכאות הקודמות כי המודד קבע ששדרת הברושים אמורה להימצא בשטח משקם של המשיבים.

3.

הצדדים לא הגיעו להסכמה על בסיס ממצאיו של המודד והתיק נקבע להוכחות. בית משפט השלום קבע כי הדיון יתמקד אך ורק בטענות שיכול ויש לצדדים ביחס לחוות הדעת עצמה. בהתאם להחלטה זו נחקר המודד והצדדים סיכמו בעל פה את טענותיהם. ואולם, לאור טענותיהם החוזרות של המבקשים החליט בית משפט השלום לאפשר לצדדים לטעון ולהביא ראיות גם בנוגע לטענות אחרות הקשורות למערכת היחסים ביניהם ובפרט טענות שהעלו המבקשים בדבר הסכמה הקיימת בין הצדדים ביחס לגבולות בין המשקים ומניעות הנובעת מהסכמה זו. מכוח החלטה זו אף נחקרו עדים לרבות מר סטפן ביכלר, מהנדס ראשי באגף לרישום משבצות חקלאיות של ממ"י.

פסק דינו של בית משפט השלום

4.

בית משפט השלום הדגיש כי אמנם המודד המוסכם אינו הפוסק בסכסוך שבין הצדדים שכן זוהי מלאכתו של בית המשפט, אולם בית המשפט אינו פועל בחלל ריק אלא נסמך על הראיות המובאות בפניו ובכללן גם חוות דעתו של המודד המוסכם. עוד הוסיף בית משפט השלום כי משעה שמונה מודד מוסכם מטעם הצדדים הרי שבהתאם לסדרי הדין חוות דעתו של המודד מטעם המבקשים אינה יכולה לשמש כראיה ומשכך אין לשעות לטענה בדבר סתירה בין חוות הדעת. בית משפט השלום קבע כי הצדדים לא הביאו ראיות לסתור את חוות הדעת של המודד המוסכם. כמו כן הדגיש בית משפט השלום כי התרשם ממהימנותו, מקצועיותו ובקיאותו של המודד המוסכם ומשכך סבר כי יש לאמץ את הממצאים שעולים מחוות דעתו.

5.

כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט השלום המבקשים טענו כי המצב הרישומי של המשקים בלשכת רישום המקרקעין אינו משקף את הזכויות האמיתיות במקרקעין. בית משפט השלום דחה טענה זו וקבע כי לפי הראיות שהובאו לעיונו גבולות המשקים בלשכת רישום המקרקעין נרשמו על בסיס המגרשים ההיסטוריים וחלוקת המשקים הראשונית של הסוכנות, ובנסיבות אלה נכונה הסתמכותו של המודד המוסכם על רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. עוד הוסיף בית משפט השלום כי לפי סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין ), הרישום בפנקסי המקרקעין לגבי מקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו, וכן כי לפי סעיפים 122-121 לחוק המקרקעין מי שרואה עצמו נפגע מהחלטתם של רשם המקרקעין, המפקח על המקרקעין והממונה על המרשם צריך לנקוט בהליכים המתאימים אשר מיועדים לתקיפת המרשם, הליכים שלא ננקטו על ידי המבקשים. עוד ציין בית משפט שלום כי המבקשים אף לא תקפו את הליכי ההסדר במקרקעין כפי שאלה מותווים בפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. בית משפט השלום אף דחה את טענת המבקשים בדבר קיומה של הסכמה מכללא לפיה המשיבים אפשרו להם משך שנים לעשות שימוש במקרקעין שבמחלוקת. הנימוקים העיקריים לדחיית טענה זו היו כי המשיבים הם אך בני רשות במקרקעין ולפיכך אינם מוסמכים ליתן רישיון לשימוש בקרקע לאחרים, וכן כי לא ניתן לרכוש זיקת הנאה מכוח שנים במקרקעי ציבור.

6.

בית משפט השלום דן והכריע אף בטענות נוספות של המבקשים אולם לאור התוצאה אליה הגעתי לא ראיתי מקום לפרט את הדברים. לבסוף קבע בית משפט השלום כי הגבולות בין המשקים הם כפי ששורטטו על ידי המודד וכי על המבקשים לסלק ידם מכל חלק של המקרקעין שאינו נמצא בגבול חלקתם וכן לסלק כל מחוברים או מיטלטלין שהוצבו על ידם מחוץ לגבולות המשק שלהם.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

7.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום שהינו פסק דין מפורט ומנומק ונשען על ממצאיו של מומחה שמינויו הוסכם בין הצדדים. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי טענתם המרכזית של המבקשים בערעור הייתה כי קופחה זכות הטיעון שלהם היות שנמנע מהם להעיד את מר דיאמנט שהינו המודד שעל בסיס מדידותיו העדכניות שנשענו, בין היתר, על תוכנית הסימון המקורית של הסוכנות בוצע הרישום בלשכת רישום המקרקעין בשנת 2004. בית המשפט המחוזי קבע כי עדותו של המודד דיאמנט לא יכולה הייתה לסייע למבקשים לשנות את תוצאת פסק הדין ומשכך אין בטעם זה כדי להצדיק את השבת הדיון לבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הוסיף כי רישום הזכויות במרשם המקרקעין נעשה על דעתו של ממ"י שהוא נציג בעלי המקרקעין ועל דעתה של האגודה השיתופית של המושב (להלן: האגודה השיתופית ) שהקנתה לבעלי הדין את זכויותיהם במקרקעין.

נימוקי בקשת הרשות לערער

8.

המבקשים טוענים כי יש ליתן להם רשות ערעור. את טענתם זו מבססים המבקשים על מספר אדנים. המבקשים טוענים כי ההליכים לפני בית משפט השלום פגעו בזכות הטיעון העומדת להם כחלק מכללי הצדק הטבעי ופגם זה לא תוקן על ידי בית המשפט המחוזי. עוד טוענים המבקשים כי עניינה של הבקשה בטעויות שנפלו בתהליך רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, ולאור האינטרס הציבורי בנכונות ודיוק מרשם המקרקעין יש ליתן להם רשות ערעור. עוד מוסיפים המבקשים כי עניינה של הבקשה נוגע לחלק גדול של ציבור המתיישבים במגזר החקלאי שעלו על הקרקע לפני למעלה מחמישים שנים, שעה שלא היו אמצעי מדידה מדויקים וזמינים כפי שקיימים כיום, אך בפועל החזיקו במקרקעין מאז, השקיעו בהם משאבים וטיפחו אותם. המבקשים מוסיפים לטעון אף לגופו של עניין, אולם לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי מקום לפרטן.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים.

10.

כידוע, הרשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)].

11.

בנסיבות העניין לא שוכנעתי מטיעוני המבקשים כי מתעוררות בעניינם שאלות כגון דא. לטעמי, אין בהכרעה בתיק זה השפעה על סכסוכי שטחים נוספים במגזר ההתיישבותי-חקלאי, שכן המבקשים לא תקפו את רישום הזכויות ואת הליכי ההסדר במקרקעין באמצעות ההליכים המיועדים לכך בדין, אפשרות העומדת לכל אחד ואחד מציבור המתיישבים במגזר החקלאי, בכפוף למגבלות על פי דין, המעוניין להביא לתיקון מרשם המקרקעין באופן שישקף את זכויותיו לאשורן. אכן, קיים אינטרס ציבורי בכך שמרשם המקרקעין ישקף את מצב הזכויות באופן מדויק, אולם בדיוק לשם כך מעוגנים בדין הליכים ספציפיים לתקיפת מרשם המקרקעין, כפי שעמד על כך בית משפט השלום, ואשר המבקשים לא נקטו בהם אלא ניסו לטעון כנגד נכונות המרשם באמצעות תקיפה עקיפה ובמסגרת הליך שעניינו סילוק יד. זאת ועוד, כפי שציין בית המשפט המחוזי, בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן, הרישום נעשה על דעתו של ממ"י, כנציגו של בעל המקרקעין, ועל דעתה של האגודה השיתופית.

12.

לכן, גם לא מצאתי בסיס של ממש לטענתם של המבקשים כי נפגעה זכות הטיעון שלהם, שכן לא היה כל טעם בהעדת המודד דיאמנט או בהעדתם של עדים אחרים שמטרת העדתם הייתה תקיפת נכונות המרשם, שהרי כאמור, אין זה מעניינו של הליך זה. במצב דברים זה ולאור הסכמתם הדיונית של הצדדים הקונקרטיים, אין כל פסול בהסתמכותו של בית משפט השלום על ממצאיו של המודד המוסכם, שהינם ממצאים ספציפיים המתמקדים בנסיבות המקרה דנן בלבד. ודוק, בית משפט השלום לא הסתפק בחוות דעתו של המודד המוסמך ובחקירתו בבית המשפט אלא אף התיר לצדדים לטעון בעניינים נוספים ולהעיד עדים מטעמם. במצב דברים זה ברי כי אין בסיס לטענת המבקשים לפיה בית משפט השלום פגע בזכות הטיעון שלהם.

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובת המשיבים איני עושה צו להוצאות.