רע"א 6810/16 הועדב המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ. בן עזרא ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופט מ' סובל ) שניתנה ביום 19.7.2016 בת"צ 42430-09-14, בה נדחתה בקשת המבקשת לאפשר לה שלא להגיש תשובה משלימה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש נגדה המשיב, עד שתוכרע הבקשה שהגישה לעיכוב ההליכים בבקשת האישור.

1.המשיב הגיש נגד המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה כי היא גובה שלא כדין אגרה בגין מתן היתרים לבניית שטחים שאינם מקורים (כגון מרפסות). בתשובה לבקשת האישור טענה המבקשת כי יש לאמץ במקרה דנן את מסקנותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט ד"ר

ע' בנימני ) אשר דחה שתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית שגם בהן נטען כי אין לגבות אגרה בגין מתן היתר לבניית שטח בלתי מקורה (ת"צ 8263-05-14

שניידר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב

(4.10.2015) (להלן: עניין שניידר )).

ביום 3.3.2016 קבע בית המשפט קמא כי אין מקום לאמץ את מסקנותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו בעניין שניידר והורה למבקשת להודיע האם יש באמתחתה טענות נוספות המצדיקות שלא להתיר למשיב לנהל נגדה תובענה ייצוגית (להלן:

תשובה משלימה לבקשת האישור ). ביני לביני הוגש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין בעניין שניידר ובעקבות כך הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ההליכים בבקשת האישור שהגיש המשיב עד להכרעה בערעור. כמו כן ביקשה המבקשת להאריך את המועד להגשת התשובה המשלימה מטעמה עד לאחר הכרעה בבקשה לעיכוב הליכים.

2.ביום 13.4.2016 דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת תשובה משלימה לבקשת האישור בקבעו כי רק לאחר הגשת התשובה המשלימה ניתן יהיה לאמוד את היקף המחלוקת שנותרה בין הצדדים ולקבוע האם יהיה זה יעיל להורות על עיכוב ההליכים בבקשת האישור. המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו וביום 19.7.2016 דחה בית המשפט קמא את הבקשה וקבע כי אם המבקשת לא תגיש תשובה משלימה עד ליום 6.9.2016, יראה בה כמי שאין באמתחתה טענות נוספות וכפועל היוצא מכך תאושר התובענה הייצוגית נגדה.

3.המבקשת לא הגישה תשובה משלימה לבקשת האישור וביום 5.9.2016 הגישה את בקשת רשות הערעור דנן בה נטען כי שגה בית המשפט קמא משהורה על הגשת התשובה המשלימה טרם הכרעה בבקשה לעיכוב הליכים. לטענת המבקשת הסוגיות המתעוררות בערעור על פסק הדין בעניין שניידר זהות לסוגיות המתעוררות בהליכים דנן וברור כי אם הערעור יידחה יישמט הבסיס לבקשת האישור. בנסיבות אלו, כך טוענת המבקשת, היה על בית המשפט קמא לעכב את ההליכים בבקשת האישור מבלי לחייב אותה בהגשת תשובה משלימה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי החלטתו של בית המשפט קמא אינה מתיישבת עם ההלכה לפיה במקרים שבהם מוגשות מספר בקשות אישור באותו נושא יש לעכב בהן את ההליכים עד למתן הכרעה סופית בבקשה המצויה בשלב הדיוני המתקדם ביותר. עוד טוענת המבקשת כי גם לא היה מקום לקבוע שבהיעדר תשובה משלימה מטעמה תאושר התובענה הייצוגית, ולשיטתה אף החלטה זו אינה יעילה ואינה צודקת. מטעמים אלו עותרת המבקשת לביטול החלטתו של בית המשפט קמא ולעיכוב ההליכים בבקשת האישור שהגיש המשיב.

4.דין בקשת רשות הערעור להידחות בלא צורך בתגובת המשיב.

אמנם, כפי שמציינת המבקשת, במקרה שבו מוגשות מספר בקשות לאישור תובענה ייצוגית המעוררות סוגיות זהות או דומות שהדיון בהן לא אוחד, שיקולי היעילות הדיונית תומכים בעיכוב ההליכים בכל הבקשות עד להכרעה סופית בהליך הייצוגי המצוי בשלב הדיוני המתקדם ביותר (ראו: בש"ם 6141/12

פסיפיק מערכות מחשב נ' עיריית הרצליה

(25.11.2012)). ואולם, בכך אין לגרוע מסמכותו של בית המשפט להורות על הגשת כתבי טענות כדי לבחון את מידת הזהות שבין ההליך הייצוגי שעיכובו מתבקש וההליך הייצוגי שבעטיו מתבקש העיכוב. אדרבא, מדובר בצעד מתבקש אשר יש בו כדי לסייע לבית המשפט להכריע בשאלה האם עיכוב ההליכים הנו יעיל וצודק בנסיבות העניין. מטעמים אלו, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא להורות למבקשת להגיש תשובה משלימה לבקשת האישור טרם הכרעה בבקשתה לעיכוב הליכים ואף לא בהחלטתו לאשר את התובענה הייצוגית משלא הוגשה תשובה משלימה כאמור. המדובר בהחלטה דיונית מובהקת אשר המבקשת לא הראתה עילה של ממש להתערב בה. יתר על כן, המבקשת לא הצביעה על נזק כלשהו שייגרם לה כתוצאה מהגשת תשובה משלימה לבקשת האישור טרם הכרעה בבקשה לעיכוב הליכים. זאת ועוד – ככל שהמבקשת סבורה שיש בפיה טעמים טובים מדוע אין מקום לקדם את הדיון בתובענה הייצוגית עצמה טרם מתן הכרעה בערעור על פסק הדין בעניין שניידר , עדיין יש באפשרותה להגיש בקשה מתאימה לעיכוב ההליכים בה ובקשה זו תידון ותוכרע לגופה.

מן הטעמים המפורטים לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.