רע"א 6812/19 דורון רז נ. נופש חלומי בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.9.2019 (ע"א 7917-05-19, השופט א' טובי ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 25.3.2019 (תא"ם 13411-12-15, השופט י' רטנר ).

2.

מקורה של הבקשה דנן בסכסוך שנסב על פרשנות הסכם שהסדיר את זכאותו של המבקש, עורך דין במקצועו, לשכר הטרחה עבור טיפול בענייניה המשפטיים של חברת נופש חלומי בע"מ, היא המשיבה 1 (להלן בהתאמה: ההסכם ו- נופש חלומי ). המשיב 2, שהוא הבעלים של נופש חלומי, ערב להתחייבויותיה. ההסכם שנוסח ונערך על-ידי המבקש קובע כי שכר הטרחה בגין הטיפול בתיקי הוצאה לפועל שבהם לא תוגש התנגדות, יחושב כדלקמן:

"הוצל"פ (ללא התנגדות) 20% + מע"מ מגבייה בפועל ולא פחות משכ"ט שנפסק בהוצל"פ".

3.

ביום 20.3.2006 המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה בסדר דין מהיר לבית משפט השלום בסכום של 19,000 שקלים, מאחר שלטענתו הם הפסיקו את ההתקשרות עמו מבלי לשלם לו את המגיע לו. סכום התביעה חושב לפי הסכומים שנפסקו לטובת נופש חלומי בתיקי הוצאה לפועל, ללא קשר לגבייה בפועל. מנגד, המשיבים טענו כי דין התביעה להידחות, מאחר שלפי ההסכם יש לחשב את שכר הטרחה אך ורק בזיקה לגבייה בפועל. לטענת המשיבים, הם שילמו למבקש את שכר הטרחה שהוא היה זכאי לו.

4.

בית משפט השלום דחה את התביעה בקבעו כי מקום שבו קיימות מספר אפשרויות לפירושו של הסכם יש לבחור בפירוש הפועל כנגד מנסחו. בהקשר זה נקבע כי הפרשנות שטוענים לה המשיבים ולפיה תשלום שכר הטרחה מותנה בגבייה בפועל היא פרשנות סבירה והגיונית, שיש מקום לאמצה. עוד ציין בית משפט השלום כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם נסיבותיו של התיק, בין היתר משום שמרבית התיקים שהועברו לטיפולו של המבקש נפתחו על ידי עורכי דין קודמים.

5.

המבקש הגיש ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי הפרשנות ההגיונית והסבירה שעולה הן מלשון ההסכם והן מהתנהלות הצדדים צריכה להיות כזו שכורכת את תשלום שכר הטרחה בגבייה הנעשית בפועל.

6.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית משפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש חוזר על טענתו לפיה יש לפרש את ההסכם באופן שמזכה אותו בשכר הטרחה שנפסק בתיקי ההוצאה לפועל ללא קשר לשאלת הגבייה בפועל. בהקשר זה, הוא שב ומלין כי פרשנות ההסכם נוגדת את העקרונות החלים על פרשנות חוזים, ובפרט מלין על כך שיושם במקרה זה עקרון הפרשנות כנגד המנסח, מאחר שלשיטתו ההסכם נוסח בלשון ברורה וחד משמעית.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. עניינם של הצדדים נדון בפני שתי ערכאות, ובשתיהן ניתנו פסקי דין המבוססים על ממצאים עובדתיים ועל יישומו של הדין הקיים . לא השתכנעתי כי דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין, או כי הסוגיות שהועלו מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. למעשה, דומה שהמבקש אף לא טען כך. כעורך דין, ניתן היה לצפות שהמבקש יימנע מהגשת בקשת רשות ערעור שאינה מקיימת אמות מידה אלה. למעלה מן הצורך ניתן לומר כי המבקש, הטוען כי ההסכם שניסח הוא ברור וחד-משמעי, הוא בבחינת נחתום המעיד על עיסתו.

8.

על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.