רע"א 6819/18 ראובן נתאי נ. מוסא אחמד

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 29592-11-17, כב' השופטים א' באומגרט, י' כהן, א' טובי ) אשר קיבל באופן חלקי את ערעורו של המבקש כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (ת"א 51322-05-16, כב' השופט א' שדה ) שניתן במסגרת תביעתו של המבקש לסילוק ידם של המשיבים מדירה בבעלותו, וכן לקבלת תשלום שכר דירה ראוי בגין הזמן בו התגוררו בדירה.

1.

בית משפט השלום קיבל את תביעתו של המבקש. בפסק הדין נקבע כי המשיבים, אשר הנם בני משפחתה של דיירת מוגנת שהתגוררה בדירה עד פטירתה, תפסו חזקה בדירה ללא זכות ועליהם לפנותה. בנוסף, נפסק כי על המשיבים לשלם למבקש שכר דירה הדומה לזה ששילמה הדיירת המוגנת. דהיינו, סכום של 2,000 ₪ עבור כל אחת מחמש השנים שהתגוררו בדירה ממועד פטירתה של הדיירת המוגנת עד להגשת התביעה, וסה"כ 10,000 ₪. בגין פסק דין זה הוגש ערעור מטעם המשיבים וערעור שכנגד מטעם המבקש. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המשיבים ושב ואישרר את קביעת בית משפט השלום לפיה אין להם זכויות בנכס ועליהם לפנותו. ביחס לערעור שכנגד נקבע כי יש להאריך את תקופת תשלום שכר הדירה כך שיכלול גם את התקופה שבין מועד הגשת התביעה ועד ליום הפינוי בפועל. עם זאת, הסכום שנפסק עבור שכר הדירה השנתי נותר על כנו. מכאן הבקשה שבפניי ביחס לשיעור שכר הדירה שאינו ראוי לעמדת המבקש.

2.

פסקי הדין קמא וההכרעות בהם מבוססים על הנסיבות הקונקרטיות של המקרה הספציפי, ואינם מעלים כל שאלה משפטית החורגת מעניינים של הצדדים לסכסוך זה ומהזכויות של אלו בנכס שבמחלוקת. המבקש טוען כי פסקי הדין קמא מעוררים סוגיות עקרוניות חשובות וגורמים לעיוות דין חמור.

די לומר כי בית המשפט המחוזי הורה על פינוי הדירה שבבעלות המבקש. באשר לסכום שנפסק עבור שכר דירה, בית משפט התבסס על נימוקים שבעובדה שהתייחסו למלוא הנסיבות. כך ביחס להשתלשלות ההליכים ולנסיבותיו של המשיב. עולה אם כן כי ההכרעה קונקרטית ובפועל אין בה לקבוע הכרעה רחבת היקף. סיכומו של דבר, הבקשה אינה עונה על המבחן למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". דינה של הבקשה להידחות אפוא בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.