רע"א 68202-08-26 רע"א 68202-08-26

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מיכל רוזן עוזר) מיום 16.8.2026 בת"צ 13948-08-15 ובת"צ 54160-07-17, בגדרה נדחתה בקשת התובעים המייצגים ובאי הכוח המייצגים (להלן יחדיו: מייצגי הקבוצה), להוסיף לסכום שנפסק בעד גמול ושכר טרחה את הריבית שנצברה על סכום זה בזמן ששהה בפיקדון אצל ממונה שהופקד על ביצוע הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים. עניינו של ההליך בשתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שהוגשו בימים 6.8.2015 ו-24.7.2017 נגד חברת שמן משאבי נפט וגז בע"מ (להלן: החברה) ונושאי משרה בה, לפי פרט 5 בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006: "תביעה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או ליחידה" (להלן: בקשות האישור). בתמצית, בבקשות האישור נטען כי החברה ונושאי משרה בה הטעו ולא גילו במכוון פרטים מהותיים ביחס לסיכויי הצלחת קידוח נפט בפרויקט "ים 3", דבר שהוביל לרכישת מניות החברה תוך הסתמכות על פרסומי החברה ודיווחיה. זמן קצר לאחר מכן, החברה דיווחה כי מדובר ב"קידוח יבש", וכפועל יוצא מחיר המניה צנח באופן דרמטי. ביום 24.5.2021 אישר בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא, כב' השופט חאלד כבוב) את ניהול התובענות הייצוגיות ובחלוף כשנתיים, לאחר הליך גישור, הגיעו הצדדים להסדר פשרה (להלן: הסדר הפשרה). על פי הסדר הפשרה, חברי הקבוצה יפוצו בסכום כולל של 22.5 מיליון ש"ח, אשר יחולק באופן אחיד במספר המניות הזכאיות שיאותרו (להלן: סכום הפשרה הכולל). עוד הוסכם כי עד לבירור מספר המניות הזכאיות וזיהוי בעליהן, סכום הפיצוי (אשר נקבע כי ישולם מחברת הביטוח של המשיבים, הם הנתבעים בהליך קמא) יופקד בידי הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ אשר תמונה על ביצוע פסק הדין (להלן: הממונה), ומתוכו ישולמו הגמול ושכר טרחה למייצגי הקבוצה וכן שכר טרחת המומחה שמונה לבחינת המניות הזכאיות (להלן: המומחה) ושכר הממונה. כן הוסכם, כי גם הוצאות החלוקה לקבוצה יקוזזו מסכום הפשרה הכולל. ביום 16.12.2024 אישר בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מיכל רוזן עוזר) את הסדר הפשרה וקבע כי הגמול לתובעים המייצגים ושכר הטרחה לבאי הכוח המייצגים יעמוד על סך כולל של כ-3.5 מיליון ש"ח, אשר יחולק ביניהם לפי החלטתם (להלן: פסק הדין). מאחר שסכום זה נמוך מהסכום עליו המליצו הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי אם תיוותר יתרה מסכום הפשרה הכולל, לאחר הפחתת כלל ההוצאות הנדרשות, זו תועבר לטובת פיצוי חברי הקבוצה, אך הצדדים יהיו רשאים להגיש בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה גם מתוכה. לעניין מועד תשלום הגמול ושכר הטרחה, קבע בית המשפט המחוזי כי שני שליש מהסכום ישולמו בתוך 15 ימים ממועד העברת סכום הפשרה הכולל לממונה, והשליש הנותר מהסכום ישולם בתוך 15 ימים מתשלום הפיצוי לקבוצה והשלמת ביצוע פסק הדין. בסופו של דבר, לאחר תשלום שני שליש משכר הטרחה (הגמול טרם שולם בהיותו תלוי בבירור המניות הזכאיות) והוצאות נדרשות נוספות, הפקיד הממונה את יתרת סכום הפשרה הכולל בפיקדון נושא ריבית, עד לסיום הבירור הנדרש לשם תשלום הפיצוי שנפסק לחברי הקבוצה (להלן: הפיקדון, ו-כספי הפיקדון, בהתאמה). נכון ליום 27.9.2026, צבר פיקדון זה, הכולל כאמור גם חלק מהגמול ושכר הטרחה שטרם שולמו, ריבית בסך כ-823,000 ש"ח (על פי בקשת הממונה למתן הוראות בדבר ביצוע חלוקת כספים מיום 4.10.2026). ביום 21.8.2025 הגישו מייצגי הקבוצה בקשה לתוספת גמול ושכר טרחה בעקבות הגדלת סכום הפיצוי לחברי הקבוצה, אשר נמחקה לבקשתם ביום 13.11.2025. ביום 14.1.2026 הגישו מייצגי הקבוצה בקשה חדשה לתוספת גמול ושכר טרחה, אשר גם ממנה חזרו בהודעתם מיום 11.2.2026. בצד זאת, באותה הודעה, ביקשו כי יתווסף לגמול ולשכר הטרחה לכשישולמו, החלק היחסי של הריבית שנצברה על סכום זה, מתוך כלל הריבית שנצברה בפיקדון. כן יצוין כי לבקשה זו הצטרף המומחה, ביחס לשכרו, בהודעתו מיום 15.2.2026. ביני וביני, במהלך פעולות הממונה לקראת ביצוע חלוקת סכום הפיצוי שנפסק לחברי הקבוצה, התברר כי אירעה טעות חישוב בחישוביו של המומחה, הנוגעת למספר המניות הזכאיות. בעקבות טעות זו ולבקשת הצדדים, פסק הדין תוקן ביום 16.8.2026 באופן המגדיל את מספר המניות הזכאיות, דבר שהביא להקטנת סכום הפיצוי פר מניה. ביום 16.8.2026, דחה בית המשפט קמא את בקשת מייצגי הקבוצה להוספת החלק היחסי של הריבית שנצברה בפיקדון לסכומי הגמול ושכר הטרחה שטרם הגיע מועד תשלומם, בזו הלשון: "גם תוספת זו כמוה כתוספת לגמול ולשכר הטרחה שאין לה מקום, מה עוד שהיא נגרעת מהסכום שניתן להעביר כפיצוי לחברי הקבוצה". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה טוענים מייצגי הקבוצה כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו במספר אופנים. ראשית, גורסים מייצגי הקבוצה כי העברת כלל הריבית שנצברה בפיקדון לידי חברי קבוצה, כמוה כשינוי היחס בין הסכום שנפסק שישולם כפיצוי לקבוצה, לבין הסכום שנפסק שישולם כגמול ושכר טרחה, ודה-פקטו הפחתה של הסכום הריאלי שנפסק בעד הגמול ושכר הטרחה. מכאן, שהמדובר למעשה בשינוי פסק הדין – דבר שאף אחד מן הצדדים לא ביקש מבית המשפט קמא, ושאותו בית המשפט אינו רשאי להורות מיוזמתו. שנית, מייצגי הקבוצה עומדים על כך שכספי הפיקדון שבידי הממונה כוללים שני "רכיבים" – רכיב הפיצוי לקבוצה, ורכיב הגמול ושכר הטרחה. כל אחד מרכיבים אלה צבר ריבית על חלקו, כך שתשלום הריבית שנצברה על רכיב הגמול ושכר הטרחה אינו גורע מאום מחברי הקבוצה, הזכאים במקביל וללא כל קשר לקבל את הריבית שנצברה על חלקם בכספי הפיקדון. בהקשר זה מדגישים מייצגי הקבוצה כי לא מדובר בדרישה לתוספת ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית), אלא בתשלום הריבית שנצברה בפועל בפיקדון. שלישית, מייצגי הקבוצה טוענים כי על פי סעיף 3(א) לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות), "פירותיהם ותמוריהם של נכסי הנאמנות יהיו אף הם לנכסי הנאמנות", ומכאן שהריבית שנצברה גם היא מהווה נכס הנאמנות ושייכת לנהנים, על פי חלקם בנכסי הנאמנות. לבסוף, טוענים מייצגי הקבוצה כי החלטתו של בית המשפט קמא מעוררת קשיים יישומים, שכן בזמן שהחלוקה לקבוצה מתבצעת, רכיב הגמול ושכר הטרחה שטרם שולם ממשיך לצבור ריבית – כך שלאחר סיום כל סבב חלוקה יצטרך הנאמן לחלק מחדש שוב את הריבית שתיצבר על הגמול ושכר הטרחה, וכך חוזר חלילה. יצוין כי בקשת רשות הערעור הוגשה עם תגובת המשיבים אשר ביקשו להותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, תוך שציינו כי "הגיון הדברים חל במידה שווה על הסכומים שיש לשלם [למומחה ולממונה] כשכר טרחתם ועדיין לא שולמו. לכן, ראוי לשיטתם כי הסעד שיינתן יהיה הצהרה כי כל סכום שהופקד בידי [הממונה] וצבר ריבית ישולם עם הריבית המיוחסת לו – ובכלל זה גם הסכום שיש לשלם [למומחה] וסכום שכר הטרחה של [הממונה] עצמו" (סעיף 52 לבקשת רשות הערעור). דין בקשת רשות הערעור להתקבל וכך גם הערעור גופו. נקודת המוצא לענייננו, עליה דומה כי אין חולק, היא כי הממונה שהופקד על ביצוע פסק הדין מחזיק בכספי הפיקדון כנאמן (וראו סעיף 1 לחוק הנאמנות לפיו "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת"). תפקיד הנאמן גוזר מספר חובות, ובכלל זה החובה להשקיע את כספי הנאמנות שאינם דרושים לצרכים שוטפים כ"יעיל לשמירת הקרן ולעשיית פירות" (סעיף 6 לחוק הנאמנות), כפי שאכן נעשה במקרה דנן באופן שהוביל לצבירת ריבית (בג"ץ 139/24 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' השרה להגנת הסביבה, פסקה 36 (19.3.2026)). משמצאנו כי הממונה השקיע את כספי הפיקדון מתוקף חובותיו כנאמן, עולה השאלה מי זכאי לריבית שנצברה על כספים אלו, הלא היא פירות ההשקעה. סעיף 3(א) לחוק הנאמנות מורנו כך: "פירותיהם ותמוריהם של נכסי הנאמנות יהיו אף הם לנכסי הנאמנות". ודוק, הסכום שהופקד בנאמנות כלל לא רק את רכיב הפיצוי לחברי הקבוצה, אלא אף את רכיבי הגמול ושכר הטרחה. משכך, הנהנים מפירות נכסי הנאמנות, כמשמעותם בחוק הנאמנות (ובענייננו – כספי הפיקדון), הם גם חברי הקבוצה וגם מייצגי הקבוצה. דהיינו, הן סכום הכסף המקורי (הקרן) שנפסק והועבר לממונה מוחזק בנאמנות עבור חברי הקבוצה ומייצגי הקבוצה, והן כל ריבית שצמחה מהשקעתו (ע"א 2395/17 ארנון נ' פיוטרקובסקי, פסקה 25 (10.12.2019); ע"א 7606/19 מגה קמעונאות בע"מ נ' הלמן-אלדובי קופות פנסיה וגמל בע"מ, פסקה 30 (8.8.2022); שלמה כרם חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 279-278 (מהדורה רביעית, 2004) (להלן: כרם)). אכן, צדק בית המשפט קמא בקבעו כי אין לגרוע מהפיצוי שניתן להעביר לחברי הקבוצה. עם זאת, המקרה דנן הוא בבחינת "זה נהנה וזה לא חסר" – הן מייצגי הקבוצה והן חברי הקבוצה זכאים במקביל לקבל את חלקם היחסי מהריבית שנצברה, בהתאם לחלקם בסכום הכסף שהופקד בפיקדון במקור (וראו: כרם, בעמ' 438). ויודגש: ריבית נועדה לפצות על השימוש שנמנע בכסף (כאשר משולמת לצד הפרשי הצמדה), ולעיתים גם שומרת על ערכו הריאלי של הכסף לאור הזמן שחלף (כאשר משולמת ללא הפרשי הצמדה) (עע"מ 3550/15 משרד הביטחון האגף לשיקום נכים נ' פלוני, פסקה 42 (30.5.2016); ע"א 3381/17 אשכנזי נ' בן שלמה, פסקה 45 (22.8.2018)). לפיכך, החלק היחסי מן הריבית אשר מיוחס לפירות השקעתם של מייצגי הקבוצה, אינו מהווה "תוספת" גמול ושכר טרחה, ואין בו כדי לגרוע מהסכום שנפסק לטובת חברי הקבוצה בפסק הדין (אשר גם עליו יתווסף החלק היחסי של הריבית שנצברה). ויובהר – אומנם במקרה דנן חלה טעות בחישוב מספר המניות הזכאיות, באופן שהביא להקטנת סכום הפיצוי האישי לכל חבר קבוצה. עם זאת, אין לטעות זו כל קשר לריבית שנצברה, והיא תוקנה במנותק מכך. כמו כן, לא דומה בקשת מייצגי הקבוצה לקבל את חלקם היחסי בריבית שנצברה, לבקשה ממנה חזרו בהמלצת בית המשפט קמא, לקבלת תוספת על הגמול ושכר הטרחה. עוד יושם אל לב כי אין עסקינן במצב בו בית המשפט התבקש להוסיף על הסכומים שנפסקו רכיב של ריבית (ראו סעיף 2 לחוק פסיקת ריבית), אלא המדובר במצב בו צמחה ריבית בפועל, כתוצאה מהשקעת כספי הפיקדון על ידי הממונה, השקעה אותה ביצע, כאמור, על פי חובתו כנאמן להשקיע את הכספים שהופקדו בידיו, באופן "יעיל לשמירת הקרן ולעשיית פירות", כפי שהוגדר בסעיף 6 לחוק הנאמנות. סוף דבר: הבקשה למתן רשות הערעור מתקבלת והערעור לפיה מתקבל, במובן זה שהתובעים המייצגים ובאי הכוח המייצגים זכאים לקבל במועד תשלום יתרת הגמול ושכר הטרחה שנפסק להם, גם את שיעור הריבית שנצבר על חלקם מתוך כספי הפיקדון שבנאמנות. למותר לציין, כי חברי הקבוצה מזה, והמומחה מזה, זכאים לקבל את הריבית שנצברה על חלקם שבפיקדון. משבקשת הערעור הוגשה בהסכמת הצדדים, איני עושה צו להוצאות.