פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6833/11
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשים:
1. פלונית
2. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הרווחה תל אביב
2. לשכת הרווחה כפר יונה
3. עו"ד ויוי רכניץ - האפוטרופוס לדין
4. פלוני
5. פלוני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה (כב'
השופטת ו' פלאוט) בענ"א
37610-08-11 מיום 12.9.2011
בשם המבקשים:
עוה"ד ע. הדר
החלטה
1.
מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה (כבוד השופטת ו' פלאוט ) בענ"א 37610-08-11, במסגרתו דחה את ערעור המבקשים - סבם וסבתם של הקטינים מושא בקשה זו - על החלטת בית המשפט לנוער בנתניה (כב' השופטת ר' בן חנוך ) שלא לצרף אותם בשלב זה כצדדים נוספים לדיון בעניין השמת הקטינים במשפחת אומנה.
2.
ביום 2.5.2011 הוכרזו הקטינים, ילדיהם של המשיבים 3 ו-4, כ"קטינים נזקקים". משיב 1 המליץ להוציא את הקטינים ממשמורת הוריהם לשם שהייתם במשפחת אומנה חסויה. מדובר בקטינים בעלי צרכים טיפוליים רבים ונדרשת תוכנית מתאימה ארוכת טווח לגביהם. משיב 3 הביע הסכמה לדרכי הטיפול שהוצעו, בעוד המשיבה 4 הביעה התנגדות נחרצת. משיבה 2, האפוטרופוס לדין שמונתה לקטינים, הביעה הסכמה להמלצות גורמי הטיפול. בית המשפט לנוער (כב' סגנית הנשיאה השופטת ר' בן חנוך ) בצ"א 14609-08-10 קבע כי ההורים לוקים בקשיים "ניכרים ומשמעותיים" אשר מהווים סיכון לטובת הקטינים ושלומם. עוד קבע כי הישארות במשמורת אחד ההורים לא תביא לשינוי במתן מענה לצרכים הגלויים והסמויים של הקטינים. בית המשפט לנוער הדגיש כי הוצאת הקטינים לא באה לנתק אותם ממשפחתם הטבעית אלא לאפשר החזקתם במסגרת שתבטיח את שלומם והטיפול הנדרש בהם. בדיון 19.7.2011 התייצבו המבקשים וביקשו להיות צד להליך על מנת להציע עצמם להיות למשפחת אומנה עבור הקטינים.
בית המשפט לנוער דחה כאמור את בקשת המבקשים בקובעו כי לאחר שיקבעו דרכי הטיפול, ניתן יהיה לשקול שוב במידת הצורך את האופציה של הסבים. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי, ויתרו המבקשים על טענתם להצטרף כצד להליך ודרשו להיבדק כאופציה לדרכי טיפול בקטינים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי המבקשים אינם נכנסים לפתחי ההגדרה של "אחראי על קטין" המופיעה בחוק הנוער ועל כן אין מקום לצרפם כצד בדיון המתנהל לפני הערכאה הדיונית. משכך, קבע, אין להם מעמד כמערערים בדיון שבפניו.
3.
עיקר טענות המבקשים הוא כי שגה בית המשפט המחוזי בפסק דינו משלא מצא לנכון לצרפם כצד לדיון. שכן, החלטתו איינה, הלכה למעשה, את בחינת מועמדותם למשפחת אומנה של נכדיהם. נוסף על כך, בית המשפט לא נתן דעתו לחוות הדעת המלאה בדבר התאמתם לשמש משפחת אומנה לקטינים.
4.
ככלל, לסבים וסבתות אין מעמד משפטי כלפי נכדיהם, למעט במקרה חריג שהוכר בדין. טול למשל, סעיפים 4-5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט -1959 וכן סעיף 28א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: חוק הכשרות ), לפיו רשאי בית המשפט ליתן הוראות עם מות אחד ההורים, בין הנכד הקטין לבין הורי ההורה המת. אגב, סעיף 68 (א) לחוק הכשרות מאפשר "לצד מעוניין" להגיש בקשה לנקיטת אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של הקטין.
על אף שמעמד הסב בהליכי נכדו עשוי לעורר סוגיות עקרוניות, כאן המסגרת הדיונית היא אשר תכריע. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא ערעור בזכות. כל שכן, כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". בענייננו, בית המשפט לנוער לא שלל בהחלטתו את הצטרפותם של המבקשים להיות צד להליך אלא דחה את בקשתם בשלב זה, עד אשר תיקבענה דרכי הטיפול בקטינים. רוצה לומר, כי פתוחה בפניהם הדלת להגיש בקשה מחודשת לצרפם כצד להליך, לאחר שתקבענה דרכי הטיפול ותוכר מועמדותם לשמש משפחת אומנה לקטינים.
ודוק; בחינת התאמת המבקשים לשמש עבור הקטינים משפחת אומנה ראוי שתתברר במסגרת רשות הרווחה. בעניין זה יודגש, כי על בית משפט לגבש את עמדתו בשלב המתאים, קרי – לאחר שהנושא נבחן על ידי רשויות הרווחה.
נימוק נוסף לדחיית הבקשה מבלי לדון בה לגופה, נשען על עמדת המבקשים כפי שהוצגה בבית המשפט המחוזי. שם הביעו את נכונותם לוותר על בקשתם להיות צד להליך ותחת זאת התמקדו ברצונם להיבדק כאופציה לדרך טיפול בקטינים. הנה כי כן, לנוכח החלטת בית המשפט לנוער כי קביעתו איננה סופית ועמדת המבקשים ששאלת הצטרפותם כצד להליך איננה העיקר, אין צורך, ואף אין זה ראוי, כי בית משפט זה יביע עמדתו בסוגיה שבפועל אינה מתעוררת.
5.
דין הבקשה להדחות. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' בתשרי התשע"ב (2.10.2011).
ש ו פ ט