רע"א 6833/15 איציק אנג'ל ואח' נ. המנהל האזרחי ביהודה ושומרון

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דראל ) בת"א 29754-11-13 מיום 2.9.2015. בהחלטה נקבע כי לצורך גילוי מידע המצוי במרשם המקרקעין באיו"ש, יפנו המבקשים תחילה לקבלת המידע בהתאם לצו בדבר מקרקעין (עיון במרשמים) (אזור יהודה והשומרון) (מס' 1737), התשע"ד-2014 (להלן: הצו ), ורק אם יסורבו יהיה מקום לשקול צעדים נוספים.

2.בקצרה יֵאמר, כי המשיבים 2-4 הגישו עתירה המכוונת בין היתר נגד המבקשים (בג"ץ 953/11) אשר בה עתרו לפנות את המבקשים מן המקרקעין בשכונת "מצפה כרמים" שבכוכב השחר, ולבטל את תכניות המתאר המאושרות לשכונה. המבקשים, הסבורים כי יש להם זכויות קנייניות במקרקעין, הגישו עקב כך תביעה אזרחית נגד המשיבים. אציין, כי במסגרת הדיון בבג"ץ 953/11 הנ"ל (הנשיאה מ' נאור

והשופטים א' חיות

ו י' דנציגר ) ניתנה החלטה ביום 16.11.2015, לפיה "יש להמתין זמן סביר להכרעה בתיק האזרחי המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א (מחוזי –

ים.29754-11-13 אנג'ל ואח' נ' אלפתאח סאלחה ואח')... על בית המשפט המחוזי לקיים דיון, ואפילו דיון מהיר... וראוי לתת בנסיבות העניין הזדמנות לכך שמלאכת קביעת העובדות תעשה בהליך האזרחי... הנחתנו היא כי כל הצדדים יתרמו לקידומו המהיר של ההליך האזרחי וכי הוא יסתיים תוך 18 חודשים..." . בינתיים, התברר מכתב ההגנה של המשיב 1 (להלן: המינהל האזרחי ) כי חלק מן המקרקעין נשוא התביעה האזרחית אינם רשומים על-שם המשיבים 2-4 אלא על-שם אחרים; המידע על אודותם מצוי במרשם המקרקעין באיו"ש, אשר העיון בו מוסדר בצו. המבקשים ביקשו מבית המשפט המחוזי להורות למינהל האזרחי לגלות את המידע האמור לצורך תיקון כתב התביעה, ואילו המשיבים עמדו על כך שעל המבקשים לפנות למינהל האזרחי בבקשה לעיון במרשם בהתאם לצו. ביום 2.9.2015 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, הקובעת כך: "נראה כי על התובעים לפנות תחילה לקבלת המידע בהתאם לצו [...] לא ניתן לעקוף את ההליך הדרוש על ידי דרישת גילוי המסמכים מכוח התקנות במסגרת הליך עיון וגילוי. אם וכאשר יתברר כי בקשת התובעים לא נענתה יהיה מקום לשקול את הצעדים הנובעים מכך" .

מכאן – בקשת רשות הערעור.

3.בהחלטתי מיום 21.12.2015 המלצתי למבקשים לפנות למינהל האזרחי כאמור, כאשר רשמתי לפנַי את הודעת המינהל כי יבחן את הפניה "בלב פתוח ובנפש חפצה" . המבקשים עשו כן, ואתמול הגישו הודעה מעדכנת. לפי האמור בה, במכתב מיום 18.1.2016 נשלחה אליהם תשובת המינהל, בה נאמר כי על-פי האמור בצו, מכיוון שהמבקשים אינם בגדר "בעלי זכות במקרקעין" , לצורך עיון במידע עליהם לפעול לפרסום הבקשה; אם לא תהיינה התנגדויות לבקשה, יבחן ראש המינהל האזרחי אם מתקיימים התנאים הנוספים הקבועים בצו, הלוא הם: (א) התרת העיון לא תפגע בבטחון האזור, בסדר הציבורי, בשלומו של אדם או בקניין הפרט; (ב) העיון דרוש להקמת תשתית ציבורית או לקיום חובה הקבועה בדין; (ג) ראש המינהל האזרחי מצא כי העיון משרת את טובת האזור.

4.המינהל האזרחי הִנחה את המבקשים לפרסם את דבר הבקשה בשני עיתונים יומיים המפורסמים באזור בשפה הערבית, במודעה שתכלול את תיאורם של המקרקעין ואת האפשרות להגיש התנגדות "של הרואה עצמו נפגע מכך". בתום 30 יום מיום פרסום הבקשה וככל שלא יתקבלו התנגדויות, תובא הבקשה לבחינתו של ראש המינהל האזרחי.

5.בנסיבות הללו אני סבור כי בקשת רשות הערעור מיצתה את עצמה; לעניין החלטתו של בית המשפט המחוזי, יש לראות את המינהל האזרחי בשלב זה כמי שסרב לבקשת המבקשים לעיון במרשם, ולפיכך על בית המשפט המחוזי להיזקק לשאלה שהובאה לפִתחו לגופה. אסביר את דברַי.

6.הוראות הצו מאפשרות עיון במרשם המקרקעין באיו"ש במקרים חריגים ביותר. סעיף 2 מאפשר את העיון ל "בעל זכות במקרקעין"

כהגדרתו בסעיף 1 וסעיף 3(א) מסמיך את ראש המינהל האזרחי לאפשר את העיון למבקש כאשר בעל זכות כאמור "הסכים לעיון ברישום" . מובן מאליו שסעיפים אלו אינם חלים בענייננו, כאשר המבקשים מעוניינים במידע על מנת לברר מיהם בעלי הזכות במקרקעין, שזהותם אינה ידועה להם. משכך, נותרה בפניהם רק האפשרות המצויינת בסעיף 3(ב) לצו, אשר פורטה בהחלטת המינהל מיום 18.1.2016: פרסום הבקשה, העדר התנגדויות, וצליחת שלושת מבחני הסף שפורטו לעיל.

7.אכן, הצדק עם המבקשים בטענתם כי הסיכויים לקבלת היתר עיון במסמכים בדרך המותווית בסעיף 3(ב) לצו אינם גבוהים. בהינתן שעסקינן בהליך אזרחי המופנה נגד בעלי הזכויות במקרקעין כהגדרתם בצו, סביר עד מאד להניח כי תוגשנה התנגדויות לבקשה. נוסף על כך, אחד מתנאי הסף שבלעדיו לא יאשר ראש המינהל האזרחי את העיון הוא כי "העיון דרוש להקמת תשתית ציבורית או לקיום חובה הקבועה בדין" (סעיף 3(ב)(2) לצו) . קשה לראות כיצד בקשת המידע בעניין שלפנינו עונה על הגדרה זו. אף על-פי כן, המלצתי למבקשים למצות אפשרות זו לגילוי המידע, מתוך תקווה שהחלטה בעניין תינתן בזמן סביר, ואף קצבתי לכך מועד.

8.החלטת המינהל האזרחי, שלא לדון בבקשה לגופה כלל עד לאחר פרסום הבקשה וקבלת התנגדויות, בנסיבות של לוחות הזמנים הייחודיים להליך זה, אינה ממלאת עד תום את התחייבותו לבחון את הסוגיה "בלב פתוח ובנפש חפצה" . איני מקבל את הטענה שעולה מן ההחלטה, כי אין באפשרותו של ראש המינהל האזרחי לבחון את התקיימותם של התנאים המצטברים הקבועים בצו עד לפרסום הבקשה לעיון. אכן, יתכן שהפרסום עצמו ילמד על מידת השפעת העיון על הסדר הציבורי וכיוצא בזה (אם כי סביר שבמצב כזה תוגש התנגדות אשר תחסום את העיון בלאו הכי); אך אין כל מניעה מפני בחינה מקדמית של יתר התנאים המצטברים לצורך היתר העיון במרשם, ובמיוחד התנאי הקבוע בסעיף 3ב(2) הנ"ל, על מנת להודיע למבקשים אם קיימת בכלל אפשרות לכאורית להענות לבקשתם. כזכור, "עמדת המינהל האזרחי היא שבנסיבות המיוחדות והספציפיות של המקרה דנן ראוי תחילה ללכת ב'דרך המלך' וכי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בשלב זה של ההליכים ובטרם נתן החלטה סופית בבקשה לצו לגילוי מסמכים" (פסקה 36 לתשובה לבקשת הרשות לערער). עקרונית יש טעם בעמדה זו, ולפיכך גם המלצתי למבקשים את אשר המלצתי, כאמור לעיל, כששוב ושוב צוינו בתשובת המשיב 1 מעלותיה של "דרך המלך" ונטען כי ראוי לדבוק בה. ברם, לא מצוּפּה מ "דרך המלך" שתהא ל דרך חתחתים .

9.יתרה מכך, פרסום הבקשה כקבוע בסעיף 3(ב) לצו צריך להעשות "בהתאם לתקנות" ; תקנות כאלו לא הותקנו, ולא ברור על סמך איזה דין ניתנה ההנחיה בהחלטת המינהל האזרחי. הנחיה זו מעכבת את ההליכים לכל הפחות בשלושים ימים נוספים, ובהתחשב בייחודיות ההליך ובהנחיית בית משפט זה בבג"ץ 953/11 הנ"ל מדובר בפרק זמן ארוך. זאת, כאשר כאמור לעיל, הסיכויים לקבלת הבקשה אינם גבוהים בנסיבות העניין עוד מלכתחילה. במצב זה, אני סבור כי הצדק עם המבקשים במובן זה שאין להמתין עוד לבירור הסוגיה ב"דרך המלך", ויש ליתן הכרעה שיפוטית באשר לשאלה לגופה.

10.החלטת בית המשפט המחוזי לא קבעה דבר בכל הנוגע לשאלה המשפטית המהותית בדבר יחסי הגומלין בין הוראות הצו לדיני גילוי המסמכים בסדר הדין האזרחי. כל שנקבע הוא שעל המבקשים לפנות תחילה לקבלת המידע בהתאם לצו, ואם יתברר כי בקשתם לא נענתה "יהיה מקום לשקול את הצעדים הנובעים מכך" . משזהו המצב כעת, הדרא קושיה לדוכתא, חוזרת השאלה העקרונית לבית המשפט המחוזי.

11.בקשת הרשות לערער מיצתה את עצמה, אפוא, ובית המשפט המחוזי יכריע בבקשת גילוי המידע והמסמכים לגופה, מתוך הנחה שלא ימצֵא מזור לבקשת המבקשים במסגרת הצו.

12.המשיב 1 ישא בהוצאות המבקשים בבקשה זו בסך של 8,000 ₪.