רע"א 6837/97 ראובן אסנין נ. המגן חברה לביטוח בע"מ

זו הוגשה בקשת הערעור שבפניי.

2.טענתו העיקרית של אסנין היא, כי לחוות-דעת המומחה חשיבות רבה לעניין אחריותה של המגן למתן ההלוואות ולגביית ריבית עודפת, ועל-כן יש להתירה.

בתשובתה טוענת המגן כי אסנין הסכים לחלק את המשפט לשני שלבים בכוונה למנוע בכך מינוי של מומחה מטעם בית-המשפט, ולפיכך יש בניסיון להעיד מומחה מטעמו משום עקיפה של ההסכמה הדיונית שאליה הגיעו הצדדים, שכן הוסכם ביניהם כי המומחים לא יעידו בשלב זה. בהמשך לכך מוסיפה המגן וטוענת כי הלכה היא שבית-משפט לערעורים לא יתערב בסדרי הדיון הנקבעים על-ידי הערכאה שבפניה מתבררת התובענה. לגופו של עניין טוענת המגן כי חוות-דעתו של המומחה אינה רלוונטית לשאלת האחריות הואיל והתביעה אינה עוסקת במצב הכללי ששרר בשוק ההלוואות בתקופה הרלוונטית כי אם בשלוש הלוואות קונקרטיות שלגביהן אין למומחה כל ידע מיוחד, וכי בכל אופן אין לקבלה, שכן אין המדובר בחוות-דעת מומחה, אלא בעדות שמיעה של עד בעל אינטרס אישי, הואיל ומר עמר אמור לקבל בתמורה לעדותו סך של 15% מסכום התביעה, אם יזכה אסנין בתביעתו.

3.לאחר עיון בטענות הצדדים החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

אכן, הכלל הוא שבית משפט שלערעור אינו מתערב בסדרי הדיון שקובעת הערכאה הדיונית. אלא שבהחלטתו של בית-המשפט המחוזי נפלה שגגה העלולה להקשות על התובע להוכיח את תביעתו. חוות-הדעת נשוא המחלוקת עוסקת בביסוס אחריותה של המגן, הן מבחינת עצם עיסוקן של חברות הביטוח במתן הלוואות בתקופה הרלוונטית והשיטה שבה ניתנו הלוואות אלו, והן מבחינת שיעור הריבית העודפת שנגבה מאסנין - נתון המהווה תנאי בסיסי לאחריותו של המלווה. מכאן, שאף על-פי האופן שבו החליט בית-המשפט המחוזי עצמו לחלק את שלבי המשפט, היה מקום להתיר את העדות. באשר למניע להסכמה הדיונית וההסכמות הנוספות אשר יכול והתלוו אליה, הרי שעניין זה אינו יכול להתברר בפני ערכאת הערעור ודין הערעור להיות מוכרע על-פי ההסכמה הדיונית עצמה, כפי שזו התבטאה בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, ולא על-פי המניעים שעל-פי הנטען עמדו מאחוריה.

יודגש כי התרת הגשת חוות-הדעת עניינה אך בשאלה אם חוות-הדעת נופלת בגדרו של שלב הדיון ב"אחריות", כהגדרתו של בית-המשפט המחוזי. אך מובן הוא שאין בכך כדי להביע כל עמדה בנוגע לקבילות חוות-הדעת, תוכנה ומשקלה. לפיכך אין לי כל צורך להידרש לטענות המגן בנושאים אלו.

4.בבקשה לרשות ערעור תקף אסנין גם החלטה אחרת של בית-המשפט המחוזי, אשר התיר קבלת מסמך מסוים שהוגש על-ידי אסנין בכפוף לכך שהדבר לא יהווה ראיה לתוכנו. החלטה זו נתקבלה על-ידי בית-המשפט המחוזי כתשעה חודשים לפני הגשת בקשת רשות הערעור וברור על-כן שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור עליה חלף זה מכבר. אשר-על-כן דין הבקשה, ככל שהיא נוגעת להחלטה זו, להידחות.

בכפוף לכך, דין הערעור להתקבל. המשיבה תשלם למבקש הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.