פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
6839/99
בפני:
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
המבקשת
:
הדר, חברה לביטוח בע"מ
נגד
המשיב
ה:
נירה גיטרמן
בקשת רשות ערעור על החלטתו של
בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום
9.9.99 בבר"ע 20892/99
שניתנה
על-ידי כבוד השופט ד' ארבל
החלטה
המשיבה הגישה כתב תביעה לפיצויי נזיקין בעקבות תאונת דרכים (להלן: התביעה השניה). לתביעה צורפה חוות דעת רפואית של מומחה שנתמנה על-ידי בית המשפט בתביעה אחרת של המשיב בעקבות תאונת דרכים קודמת (להלן: התביעה הראשונה). בית משפט השלום הורה למשיבה בהחלטה למשוך את חוות הדעת האמורה מתוך התיק ולתקן את כתב התביעה וכך נעשה.
בית המשפט מינה מומחה לחוות דעתו על מצבה ונכותה של המשיבה בעקבות התאונה נשוא התביעה השניה.
עולה מתוך החלטת בית המשפט, כי המשיבה או בעלה מסרו למומחה בתביעה השניה את חוות דעתו של המומחה שמונה בתביעה הראשונה. המבקשת בקשה לפסול את חוות הדעת של המומחה שהוגשה בתביעה השניה. בית משפט השלום קבע שאכן אסור היה להציג את חוות הדעת או פרטים מתוכה למומחה בתביעה השניה. עם זאת קבע בית המשפט, כי לאור האמון במומחה והביטחון שפעל באובייקטיביות, בהגינות ובתום לב, אין מקום לפסול את חוות דעתו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לרשות ערעור ועל כך בקשת רשות הערעור שלפנינו.
העברת חוות דעת מטעם צד כלשהו למומחה רפואי שנתמנה על-ידי בית משפט נדונה לא אחת בבתי המשפט ובית משפט זה קבע, כי בעיקרון אין למסור חוות דעת "מטעם" למומחה המתמנה על-ידי בית משפט ואם נעשה הדבר, תהיינה לכך תוצאות דרסטיות ובדרך כלל תיפסל חוות הדעת של המומחה. פסילה כזו איננה באה להטיל דופי במומחה אלא למנוע מצד זה או אחר לנסות להשפיע על שיקול דעתו של המומחה באופן ישיר או עקיף ולפגוע באובייקטיביותו ובניטראליותו כאשר הוא משמש לבית המשפט מעין זרוע ארוכה לענייני רפואה.
בענייננו שונה הדבר. ראשית, אף שבית המשפט השלום הורה למשיבה למשוך את חוות הדעת, אין בהחלטה הוראה מפורשת שלא להציגה למומחה. כאן יש להדגיש שבית משפט השלום מניח בהחלטתו, כי התובעת מסרה את חוות הדעת או פרטים ממנה בניגוד להנחייתו בהחלטה הקודמת. שנית, אין מדובר בחוות דעת של רופא "מטעם", אלא בחוות דעת של מומחה רפואי, שנתמנה על-ידי בית משפט בתביעה הראשונה של המשיבה וככל הנראה בדק את המשיבה לאחר התאונה השניה וחיווה דעתו גם ביחס אליה. יש להעיר, כי חוות דעתו של המומחה בתביעה הראשונה, איננה בפנינו, אלא שבית המשפט מתייחס לטענת המבקשת, ממנה עולה, שיש בחוות הדעת גם חיווי דעה על מצב המשיבה כתוצאה מהתאונה השניה.
יש לזכור, שכאשר מתמנים מספר מומחים רפואיים באותה תביעה, ראוי שחוות דעת של כל אחד מהם תומצא גם לאחרים, וכך אכן נפסק (ראו: רע"א 333/89 "שילוח" חברה לביטוח בע"מ נ' ידידים
פ"ד מג(4) 375, 377 וכן א' ריבלין תאונת הדרכים - סדרי הדין וחישוב הפיצויים (תשנ"ו), 351-350). כאן מדובר בשני מומחים שנתמנו על-ידי בית משפט, שחיוו דעתם בתביעות שונות של המשיבה, כאשר ככל הנראה, יש בחוות הדעת הראשונה התייחסות גם לתוצאות התאונה נשוא התביעה השניה. המצב הוא חריג ואין סיבה שבית המשפט לא יפעיל את שיקול דעתו כפי שאכן עשה וישקול אם יש מקום לפסול את חוות דעתו של המומחה בתביעה השניה. הוא עשה כן וקבע שאין מקום לכך.
אכן, יש טעם לפגם במסירת חוות הדעת או פרטיה למומחה בתביעה השניה לאור החלטתו הראשונה של בית המשפט, אלא שניתן לתקן את הפגם על ידי הפניית שאלות הבהרה למומחה בתביעה השניה ועל-ידי חקירה נגדית של המומחה על מנת לבחון אם בכלל - ואם כן, באיזו מידה - היה בחוות הדעת האחרת כדי להשפיע על עמדתו העצמאית של המומחה בתביעה השניה. ניתן לעשות זאת גם בשלב זה, אם יתבקש הדבר.
במצב דברים זה, אינני מוצאת ליתן רשות ערעור, הן מן הטעם שלא מתקיימים התנאים שבהתקיימם ניתנת רשות ערעור והן מן הטעם שגם לגופו של עניין אינני סבורה כי החלטת בית משפט קמא, שגויה.
לפיכך נדחית הבקשה.
על אף התוצאה ובהתחשב בנסיבות, מוצאת אני להטיל הוצאות על המשיבה לטובת המבקשת ללא קשר לתוצאת המשפט. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות בסך 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, ט"ו בכסלו תש"ס
(24.11.99).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99068390.
J03