רע"א 6840/00 דוד נצר ישי נ. האגודה למען החייל

1.דין בקשת רשות הערעור להידחות.

2.תחילתו של ההליך בפנינו בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ג'ובראן) מיום 28.8.00 בבר"ע 325/00 בה דחה ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בחדרה. הרקע לפסק הדין הוא כדלקמן:

(א) ביום 18.5.99 - נתן בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב פסק דין בו חוייבה המשיבה לשלם למבקש פיצויי הלנת שכר, כאמור בסעיף 9 לפסק הדין. על יסוד פסק הדין שולמו למבקש כספים, ועלתה מחלוקת בין הצדדים האם מכח פסק הדין היה על החייבת לשלם רק פיצויי הלנה על סכומי הקרן כפי שפורטו בסעיף 9 הנ"ל או שמא עליה לשלם למבקש הן את סכומי הקרן והן את פיצויי ההלנה. ראש ההוצל"פ פנה לבית הדין האזורי בבקשת הבהרה בסוגיה זו מכח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, ובית הדין נתן הבהרה לפסק הדין לפיה יש לשלם למבקש רק פיצויי הלנה ללא הקרן, מאחר שסכומי הקרן כבר שולמו לו. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, ובקשתו נדחתה בנימוק כי ראש ההוצל"פ היה מוסמך לפנות בבקשת הבהרה לבית הדין האיזורי כפי שעשה נוכח חוסר בהירות הפסק, אולם בכל מקרה החלטת ההבהרה שניתנה מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין של בית הדין האזורי וניתן להשיג עליה לבית הדין הארצי במסגרת ערעור כולל על הפסק כולו. משהענין חשוף לבקורת ערעורית בפני בית הדין הארצי לעבודה, נתייתרה בקשת רשות הערעור על פי קביעת בית המשפט.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני, אולם בעוד הבקשה תלויה ועומדת, הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה, ובמסגרתו ערער גם על החלטת ראש ההוצל"פ וביקש את עיכוב מתן ההחלטה בהליך שלפני עד למתן פסק הדין בבית הדין הארצי.

ביום 24.3.02 נתן בית הדין הארצי פסק דין בערעור המבקש לגופו, תוך שהתייחס במישרין גם לשאלה העולה למחלוקת בהליך זה. הוא פסק כי אף שהיה על בית הדין האזורי ליתן לצדדים הזדמנות לטעון בפניו בטרם נתן את החלטת ההבהרה, אין להתערב בתוצאה שנתקבלה. הוא קבע כי פסק הדין המקורי מחייב את המשיבה בתשלום פיצויי הלנה בלבד בלא הקרן שכבר שולמה, ודחה את טענות המבקש בסוגיה זו.

גם לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הארצי, עומד המבקש על בקשת רשות הערעור שהגיש לבית משפט זה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וחוזר על טענותיו המקוריות, תוך שהוא מזכיר, אגב אורחא, כי הגיש גם עתירה לבג"צ כנגד בתי הדין לעבודה לערכאותיהם שנתנו את פסקי הדין בעניינו.

3.ברי, כי משערער המבקש בפני בית הדין הארצי על אותה שאלה עצמה שהיוותה נשוא בקשת רשות ערעור זו, הוא פעל במישורים מקבילים, ומשניתן פסק הדין על ידי בית הדין הארצי, נענתה הסוגיה שבמחלוקת בהכרעה סופית שהבליעה אל תוכה את ההליך המקביל שנוהל בבתי המשפט הרגילים, ובכלל זה את הליך בקשת רשות הערעור שבפני. טעם זה, כשהוא עומד לעצמו, די בו לצורך דחיית הבקשה.

אין צורך להיזקק, איפוא, להצגת הנימוקים לגופו של ענין, שבעטיים צדקו הערכאות האחרות בדחותן את בקשות המבקש בשאלה שהעלה לדיון כאן.

הבקשה נדחית.

בשל טורדנותו של הליך זה, שהיה מיותר, על המבקש לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסכום כולל של 3,000 ש"ח.