רע"א 6847/10 נאוסיל בע"מ נ. אר.טי.סי מינרלים בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (הנשיא י' אלון ) מיום 23.6.2010 ברע"א 25367-04-10.

העובדות הצריכות לעניין והליכים קודמים

1.

במסגרת הליך המתנהל בין הצדדים לפני בית משפט השלום באשקלון, הוטל עיקול זמני על ציוד הנדסי של המשיבה 1 (להלן: המשיבה ). לאחר שהוטל העיקול, העבירה המשיבה את הציוד המעוקל לאתר עבודות בתחומי ממלכת ירדן. משכך, פנתה המבקשת לבית משפט השלום וביקשה כי יורה למשיבים להפקיד ערובה כספית חלף העיקול הזמני שסוכל.

2.

בית משפט השלום (השופטת א' חדד ) דחה את הבקשה, תוך שהוא קובע כי נוכח משמעות מתן הסעד המבוקש במקרה זה (בשים לב למצבה הכלכלי של המשיבה) - שהינה הגבלת זכות הגישה לערכאות של המשיבה - ובהעדר סמכות מפורשת למתן הצו על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין

האזרחי ), אין הוא נעתר לבקשה.

3.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית המשפט המחוזי קבע כי הסעד המתבקש אינו מנוי על הסעדים הזמניים הקבועים בתקנות סדר הדין וקיים ספק אם יש סמכות לתיתו בהתאם לסעיף 75 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי הוסיף ועמד על כך כי בפני המבקשת אפשרויות פעולה נוספות בעקבות העברת הציוד עליו הוטל העיקול לירדן, ועל כן אין מקום להיעתר לבקשה. באשר להעברת הציוד לירדן ציין בית המשפט המחוזי כי אין הוא מביע עמדה האם הדבר עולה כדי סיכול צו העיקול הזמני.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקשת

5 .

המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי קבע כי בהעברת הציוד המעוקל לירדן לא היה משום הפרה וסיכול של צו העיקול. לטענת המבקשת, המדובר בקביעה מוטעית והשאלה האם עולה הוצאת הנכסים עליהם הוטל עיקול משטחי המדינה כדי הפקעה של תוקף הצו או סיכול שלו חורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט המחוזי טעה כשקבע כי אין לבית המשפט הסמכות להורות על הפקדת ערובה חלף עיקול שסוכל. לטענת המבקשת, שאלת סמכותם של בתי המשפט להורות על הפקדת ערובה בנסיבות אלה, חורגת מגדר המקרה הקונקרטי ומקימה עילה למתן רשות ערעור. בנוסף, טוענת המבקשת כי הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי לא דנו בסעד העיקרי שהתבקש על ידה והוא מתן צו המורה למשיבים להשיב את הציוד המעוקל לישראל.

תגובת המשיבים

6.

המשיבים טוענים כי למבקשת היה ידוע על העברת הציוד לירדן, ועל כן בקשתה מופרכת. בהקשר זה מוסיפים המשיבים וטוענים כי המטרה האמיתית של הבקשה לחייבם בהפקדת ערובה חלף הציוד שהועבר לירדן היא לנסות ולסכל את האפשרות כי יזכו לברר את התביעה שהגישו כנגד המבקשת, שכן בשל מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה אין באפשרותם להפקיד ערובה כאמור. המשיבים מוסיפים וטוענים כי המשיבה לא הפרה את צו העיקול שהוטל על הציוד וכי אין זה בסמכות בית משפט השלום להורות על הפקדת ערובה חלף צו העיקול אף אם הופר צו העיקול. לבסוף, טוענים המשיבים כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה החורגת מגדר הסכסוך בין הצדדים.

דיון והכרעה

7.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק באותם המקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. איני סבור כי המקרה שלפניי נמנה על אותם המקרים: בניגוד לנטען בבקשת רשות הערעור, בית המשפט המחוזי לא קבע בהחלטתו כי הוצאת הציוד לירדן אינה מהווה סיכול של צו העיקול. כל שציין הוא כי הוא אינו מביע עמדה לעניין זה. בנסיבות העניין היה הדבר ראוי שכן ההחלטה הנוגעת לשאלה האם צו העיקול סוכל על ידי המשיבה אם לאו, ניתנה על ידי רשמת בית משפט השלום באשקלון (הרשמת ע' גיא) ביום 9.12.2009 ולא עליה הוגשה בקשת רשות הערעור.

יתרה מכך, ככל שעניינה של המבקשת הוא באכיפת צו העיקול שניתן על ציוד המשיבה שהועבר לירדן, סלולה בפניה הדרך לנקוט בהליכים המתאימים (בין היתר לפי פקודת ביזיון בית המשפט), ולא בכדי בתי המשפט לא שעו לטענותיה בעניין במסגרת הדיונית בה נטענו אלה. בכל הנוגע לבקשתה כי המשיבים יפקידו ערובה חלף הציוד שהועבר לירדן, הרי שעל פי לשונה של תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולמעשה על פי הוראותיהן של יתר תקנות סדר הדין האזרחי הנוגעות לעיקול זמני, אין לבית המשפט סמכות להורות על הפקדת ערובה חלף עיקול שהוטל, כאשר זה מתבקש על ידי התובע והטעמים לכך ברורים מאליהם: כאשר הנתבע, שעל אחד מנכסיו הוטל עיקול מבקש לשחרר את הנכס מן העיקול הרובץ עליו, הרי שככל שמופקדת ערובה כאמור, נשמרות התכליות שבבסיס הטלת העיקול. ואולם, כאשר מדובר בנתבע שהפר צו עיקול או שסיכל אותו, תקנות סדר הדין האזרחי אינן האכסניה המתאימה לטפל בעניין. המסלולים הדיוניים הנוגעים להפרת צווי בית משפט הם המהווים את האכסניה המתאימה בנדון (וזאת מבלי שאביע עמדה לעניין השאלה האם צו העיקול סוכל אם לאו). סבורני כי ככל שהמבקשת חפצה בשימור המצב שהיה קיים בהתאם לצו העיקול, עליה לנתב את מאמציה לאכיפת הצו ולקבלת צווים נוספים שיאכפו על המשיבה ומנהליה את שימור המצב שהיה קיים קודם להוצאת הציוד לירדן.

8.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,500 ש"ח.