רע"א 6856/18 חב' קוקיא ניהול נכסים והשקעות בע"מ נ. דוד סומך

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.7.2018 (ע"א 52807-06-17, השופטים ג' כנפי שטייניץ , א' רומנוב ו- ר' וינוגרד ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 8.5.2017 (ת"א 10288-09-14, השופט ע' עאסי ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשים הם הבעלים של נכס המצוי ברחוב יפו בירושלים (להלן: הנכס ). ביום 27.10.1978 חתמו מורישיהם של המבקשים על חוזה שבו השכירו את הנכס בדיירות מוגנת (להלן: חוזה השכירות ). השוכרים היו המשיבים 1 ו-2 וכן אביו של המשיב 1, שנפטר בשנת 2008 (וזכויותיו עברו לפי הנטען לאלמנתו, המשיבה 3). השוכרים, שהקימו בנכס חנות לממכר שטיחים (להלן: החנות ), שילמו למבקשים דמי מפתח, וכן העבירו להם לאורך השנים דמי שכירות תקופתיים.

3.

בשנת 2014 הגישו המבקשים תביעת פינוי בעניינו של הנכס. לצורך המשך הדיון יובאו רק מקצת הפרטים הנוגעים להתנהלותה. המבקשים טענו כי המשיבים הפרו את חוזה השכירות שתי הפרות יסודיות המקימות עילה לפנות אותם בהתאם לסעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ). ההפרות הנטענות היו ויתור שעשו המשיב 2 ואבי המשיב 1 על זכויותיהם לטובת המשיב 1, מבלי ששולמו למבקשים תשלומים כמתחייב לפי חוזה השכירות (להלן: עילת הוויתור ) וכן אי-תשלום חוב ארנונה בגין הנכס בסך קרוב לשני מיליון שקלים (להלן: עילת החוב ).

4.

בית משפט השלום קיבל את תביעת המבקשים לפינוי הנכס בגין שתי העילות בקבעו שמדובר בהפרות יסודיות במהותן. בצד זאת, בית משפט השלום התייחס לכך שעילת החוב נבעה מפגיעה בהכנסות החנות כתוצאה מאירועי האינתיפאדה השנייה ומבניית הרכבת הקלה בירושלים. כמו כן, ניתנה הדעת לכך שהמשיב 1 הוכרז כפושט רגל בשל חוב הארנונה לעיריית ירושלים ולעובדה שהמבקשים הגיעו להסכמות עם הנאמן שמונה על נכסי המשיב 1 (להלן: הנאמן ) בדבר רכישת הזכויות בדיירות המוגנת תמורת 1,800,000 שקלים, אלא שאלה לא באו לידי מימוש בשל תביעת הפינוי. בשל מכלול הנסיבות הללו, נתן בית משפט השלום "סעד מן הצדק הפוך" והתנה את מימוש צו הפינוי בכך שהמבקשים ישלמו לידי הנאמן את הסכום האמור.

5.

המשיבים הגישו ערעור על כך לבית המשפט המחוזי. הערעור כוון נגד הפינוי ולחלופין נגד הסכום שנפסק כתנאי לפינוי שהוא, כך נטען, נמוך מדי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והורה על ביטול פסק דינו של בית משפט השלום. בפתח הכרעתו, ציין בית המשפט המחוזי כי אין מדובר במצב שבו הערכאה הדיונית נהנית מיתרון משמעותי בהשוואה לערכאת הערעור, בהתחשב בכך שבית משפט השלום שמע רק שני עדים, במהלך ישיבה אחת, ולא נדרש לקביעות מהימנות. באשר לעילת הוויתור, קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוכח ברמה הנדרשת שבוצע ויתור על זכויות כנטען. באשר לעילת החוב, קבע בית המשפט המחוזי כי הסדר תשלומים שאליו הגיע המשיב 1 עם עיריית ירושלים במסגרת הליך פשיטת הרגל מרפא הפרה זו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אפילו סבר אחרת היה נכון בנסיבות העניין להעניק למשיבים "סעד מן הצדק" המונע את הפינוי מהנכס תמורת סכום "כמעט סמלי".

הבקשה לרשות ערעור

6.

הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי פסק הדין גורם להם לעיוות דין קשה, וכי הוא בבחינת "הלכה חדשה... שאינה עולה בקנה אחד עם המגמה בפסיקה של השנים האחרונות לפרש בצורה מצומצמת את ההגנות

המוענקות לדיירים מוגנים". המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה בדורשו מהם "חומר ברור ומשכנע יותר" להוכחתה של עילת הוויתור. באשר לעילת החוב, טוענים המבקשים כי אין לקבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה עמידתו של המשיב 1 בהסדר החוב מול עיריית ירושלים שוללת את הפינוי בגין אי-תשלום החוב במקור, וכן מוסיפים וטוענים שקיום ההסדר לא הוכח.

דיון והכרעה

7.

לאחר שבחנתי את טענותיהם של המבקשים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כלל ידוע הוא כי בקשת רשות לדיון ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם עולה שאלה ציבורית או משפטית בעלת חשיבות כללית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור. לא התרשמתי כי הבקשה דנן עומדת באמות המידה האמורות. למעשה, ניתן להתרשם כי בהתחשב באמות מידה אלה לא הייתה אף הצדקה להגשת הבקשה מלכתחילה. טענות המבקשים נסבו על מכלול העובדות והנסיבות בעניינם, וקביעותיהן של הערכאות הקודמות ביחס למכלול זה. חרף ניסיונם של המבקשים לשוות לטענות אלו גוון עקרוני, לא התרשמתי כי הן אכן כאלו. מדובר בטענות הנוגעות לאופן יישום הדין על-ידי בית המשפט המחוזי. המבקשים מצרים, מטבע הדברים, על אי-הגשמת שאיפתם לקבל בחזרה לידיהם נכס המצוי בבעלותם, אך בנסיבות העניין איני סבורה שניתן לומר כי נגרם להם עיוות דין חמור.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.