רע"א 6859/18 מייקל הנדסה בע"מ נ. חוצבי הר הנגב בע"מ

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת

ש' דותן ) מיום 13.8.2018 בע"א 8460-11-17, במסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת נ' ברוורמן ) מיום 12.9.2017 בה"פ 14055-01-15. עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

2.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) היא חברה אשר עוסקת באספקה והתקנת ציוד מכני על מחפרי זחל. המבקשת 2 היא הבעלים של המבקשת. המשיבה היא חברה אשר בבעלותה שני מחפרי זחל. ביוני 2014 הזמינה חברת "בן סעיד הזמנה ותשתיות" (להלן: בן סעיד ) מהמבקשת התאמה, אספקת והתקנת ציוד לשני מחפרים (להלן: העסקה ). לאחר ביצוע ההזמנה, במועד שהוסכם, הגיעו עובדי המבקשת והתקינו את הציוד על המחפרים אשר נציגי בן סעיד הורו להם להתקין. השיקים שמסרה בן סעיד למבקשת בתמורה להתקנה ולציוד לא כובדו על ידי הבנק והמבקשת פנתה להוצאה לפועל. לטענת המבקשת, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל התברר כי המחפרים בהם בוצעו ההתקנות אינם בבעלותה של בן סעיד אלא בבעלות המשיבה.

3.

המבקשת פנתה בהמרצת פתיחה לבית משפט השלום בבקשה שיצהיר כי המחפרים עליהם הותקן הציוד במסגרת העסקה שייכים למשיבה וכי יש להורות על תפיסתם ומימושם מאחר שהמשיבה הייתה צד ג' בעסקה. המשיבה מצידה טענה שאין כל קשר בינה לבין בן סעיד וכי הציוד לא הותקן על המחפרים שלה. לטענתה מדובר בניסיון של המבקשת לקשור אותה לעסקה עם בן סעיד ממנה לא הצליחה המבקשת להפרע.

4.

בפתחו של פסק הדין ציין בית משפט השלום כי במקרה זה עדות המבקשת 2 היא עדות יחידה אשר ניתן להתבסס עליה בזהירות יתירה כקבוע בסעיף 54(2) לפקודת הראיות התשל"ה-1971 (להלן: הפקודה ). בית המשפט שמע את גרסת המבקשת 2, מצא אותה מהימנה, סדורה וקוהרנטית וביכר את גרסתה על פני גרסתו של נציג המשיבה אשר לא זכר פרטים רבים אשר עוררו תהיות אודות אמינות גרסתו. לאור זאת ניתן פסק דין הצהרתי ובו נקבע כי התקנת הציוד על המחפרים של המשיבה נעשתה על ידי המבקשת כחלק מהעסקה בה הייתה המשיבה צד ג'. בהתאם, נקבע כי ניתן לממש את צווי העיקול שהוטלו על המחפרים.

5.

על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי ובו טענה כי לא הוצגה על ידי המבקשת כל ראיה לזהות הציוד שהותקן על המחפרים שבבעלותה. עוד טענה כי המבקשת 2 כלל לא נכחה במעמד התקנת הציוד וכי היא לא ערכה את יומני העבודה אשר בהם צוינו פרטי הזיהוי של המחפרים עליהם הותקן הציוד. כמו כן, נטען שבית משפט השלום הפך שלא כדין את נטל ההוכחה עת שדרש מהמשיבה הסברים ביחס להתקנת הציוד טרם הוכח שכלל הותקן ציוד על רכושה של המשיבה. מנגד טענה המבקשת כי אין להתערב בממצאי העובדה שנקבעו על ידי בית משפט השלום וכי עדותה של המבקשת 2 נמצאה אמינה ועל כן קביעתו של בית המשפט כי הציוד הותקן על המחפרים של המבקשת בדין נקבעה.

6.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה. בפסק הדין התחקה בית המשפט אחר העדות שנשמעה בבית משפט השלום וקבע כי אין בה די בכדי לבסס מסקנה שהורם הנטל שרבץ על המבקשת להוכיח כי הותקן על ידה ציוד במחפרים של המשיבה. כמו כן ציין בית המשפט כי בעדות המבקשת 2 התברר כי כלל לא הייתה לה ידיעה מכלי ראשון אודות נסיבות עריכת יומני העבודה בהם תועדה לכאורה התקנת הציוד ואשר נערכו על ידי עובדי המבקשת. אף העובדים אשר שמותיהם צוינו על גבי היומנים לא זומנו לעדות בטענה שהם אינם כבר עובדים אצל המבקשת. צוין בפסק הדין שעל אף שאין מניעה עקרונית להתבסס על עדות יחידה כקבוע בסעיף 54(2) לפקודה ואף בלא להרהר אחר הקביעה שעדותה של המבקשת 2 אמינה, אין בעדותה כדי להניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת הטענה לפיה ציוד המבקשת הותקן על המחפרים של המשיבה.

אשר לנטל ההוכחה, ציין בית המשפט כי הנטל נשאר על כתפיה של המבקשת להוכיח את טענתה ועל כן לא ניתן להסתפק בכך שגרסתו של נציג המשיבה הייתה מתחמקת. לאור האמור נקבע כי המבקשת כשלה בהוכחת תביעתה ודין הערעור להתקבל.

7.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפני, במסגרתה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום. כן נטען, כי על פי הפרשנות המקובלת לסעיף 54(2) לפקודה יכול בית המשפט להעדיף עדות יחידה מטעמי מהימנות ולנמק החלטתו כפי שעשה בית משפט השלום בפסק דינו. עוד נטען כי העובדה שהעובדים אשר התקינו את הציוד לא זומנו למתן עדות אינה צריכה לעמוד למבקשת לרועץ על פי כלל הראיה הטובה ביותר.

8.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, על בקשות למתן רשות לערער ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . עיון בבקשה מגלה כי אין היא עומדת באמות מידה אלו. הבקשה אינה מעלה סוגיה עקרונית בעלת השלכה כללית, והיא כולה נטועה בדל"ת אמות הסכסוך הפרטני בין הצדדים.

9.

אף לגופו של עניין, לא מצאתי כל פגם הטעון תיקון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כנטען בבקשה. יצוין כי בניגוד לטענת המבקשת בית המשפט המחוזי קיבל את אמינות עדות המבקשת 2. בית המשפט ציין כי הוא אינו מהרהר אחר אמינות עדותה ואחר התהיות שעלו סביב עדותו של נציג המשיבה. עם זאת, בית המשפט חלק על המסקנה המשפטית לפיה בכוחה של עדות זו להרים את הנטל שרובץ על המבקשת להוכחת טענתה בדבר התקנת הציוד במחפרים של המשיבה. עוד ראוי לציין כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא הורם הנטל התבססה על חוליה ראייתית חסרה שנגעה לזיהוי הציוד,

ובניגוד לטענת המבקשת היומנים שהוצגו לא הספיקו לצורך כך, כמפורט בפסק הדין. על כן, לא נראה כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

10.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. אין צו להוצאות.