רע"א 686/10 פלוני נ. פלוני

1.

בבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא מתנהל מזה מספר שנים הליך שעניינו קיום צוואתו של אביהם המנוח של הצדדים לבקשה שלפניי. ביום 20.5.2008 ניתנה החלטת בית המשפט (כב' השופטת ר' מקייס ) בה נקבע, כי שלב הבאת הראיות במשפט הסתיים, וכי לאחר שתתקבל חוות-דעתו של מומחה לכתבי-יד שמונה על-ידי בית המשפט, תינתן לצדדים אפשרות להפנות אליו שאלות הבהרה. עוד נקבע, כי לאחר חקירת המומחה, תינתן החלטה בנוגע להגשת סיכומים בכתב. כעולה מהחלטת בית המשפט מיום 8.9.2009, חרף החלטות שונות בעניין זה, המבקשים לא שילמו למומחה שמונה את שכרו. על רקע זה, ועל רקע התפתחויות נוספות שאינן רלוונטיות לענייננו, ניתנה ביום 17.5.2009 החלטה לפיה סיכומי המבקשים יוגשו בתוך 60 ימים. תחת הגשת הסיכומים הגישו המבקשים ארבע בקשות שונות: הראשונה, בקשה לבדיקת חשבון בנק נוסף של אביהם המנוח; השניה, בקשה לעיון חוזר בהחלטה בעניין סיום הבאת הראיות; השלישית, בקשה להגשת צו קיום צוואת אמם של המבקשים כראיה; והרביעית, בקשה להורות על המצאת חתימות מקוריות של האב המנוח לבדיקת מומחה. הבקשות נדחו כולן בהחלטת בית המשפט מיום 8.9.2009 בה הוא ציין כי אין כל אפשרות לעיון חוזר בהחלטה לפיה שלב הראיות במשפט הסתיים, ועל כן, דחה את הבקשות הראשונה, השניה והשלישית. הבקשה הרביעית נדחתה על רקע התנהלותם של המבקשים אשר לקביעת בית המשפט נמנעו, במשך שנה תמימה, מלשלם למומחה שמונה את שכרו. "המועד לקבלת חוות-דעת המומחה" – קבע בית המשפט –

"חלף בשל מחדלי ב"כ המבקשים אשר לו היתה משלמת במועד את שכ"ט המומחה ניתן היה לקבל את חוות-דעתו, ולאפשר לב"כ המשיב להגיב לחוות הדעת בסיכומיו". בית המשפט חייב את המבקשים לשלם למומחה שכר-טרחה עבור העבודה שביצע וחייב אותם בהוצאות משפט בסכום של 4,000 ש"ח.

2.

על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי אולם זו נדחתה. בהחלטתו ציין בית המשפט (כב' השופטת ו' פלאוט ) כי על ההחלטה בעניין סיום שלב הבאת הראיות הוגשה כבר בעבר בקשת רשות ערעור שנמחקה ומשכך, הדיון בסוגיה זו הסתיים. עוד נקבע, כי בהתנהלותם של המבקשים נפלו פגמים רבים, וביניהם, העובדה שהם נמנעו, במשך תקופה ארוכה ביותר, מלשלם למומחה את שכר טרחתו; העובדה שהם לא עדכנו את בית המשפט, באופן מיידי, על נסיבות חדשות שלטענתם התגלו להם; והעובדה שהם נמנעו מלחקור את עדיו של המשיב על אף שבית המשפט הורה להם מפורשות לעשות כן. מטעמים אלה נקבע כי החלטתו של בית משפט השלום היתה נכונה וסבירה, ואין עילה לשנות ממנה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה מעלים המבקשים טענות הנוגעות לגופו של ההליך המתנהל בבית המשפט למשפחה ומשיגים על החלטתו של בית משפט השלום. לבקשה זו לא אוכל להיעתר. להשקפתי, קיים ספק אם נוכח הוראת סעיפים 1(1) ו-1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, נמנית הבקשה שלפניי עם סוגי העניינים בהם ניתן להגיש בקשת רשות לערער. אולם, אף מבלי להכריע בשאלה זו ניתן לומר, כי הבקשה – אשר נסבה על מתכונת ניהולו של ההליך בעניינם של המבקשים – מתמקדת בעניין פרטני ספציפי ואיננה מעוררת שאלה כללית המצדיקה מתן רשות ערעור (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.