פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6868/11
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
מנשה פנירי
נ ג ד
המשיב:
לבן מורמן
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.7.11 שניתן על ידי כבוד השופטת נאוה בן אור
בשם
המבקש:
עו"ד יהודה אריה שמעון
החלטה
1.
המבקש עותר להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת נ' בן אור ) ברת"ק 47702-05-11, אשר דחה את הבקשה לרשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופטת ר' זוכוביצקי ) שקיבל את תביעתו הכספית של המשיב נגד המבקש. פסק הדין ניתן במעמד המשיב בלבד. זאת, מהטעם שהמבקש לא התייצב, הגם שאין חולק כי קיבל הזמנה לדיון וקיים אישור מסירה. המבקש עתר לבית המשפט לתביעות קטנות בבקשה לביטול פסק הדין. בקשה זו נתמכה בתצהיר שמסר לפיו נעדר מהדיון בגין מצבו הבריאותי וכן צורפה תעודה רפואית. בית המשפט לתביעות קטנות מיאן לקבל תעודה זו מן הטעם שהטיל ספק במהימנותה. נקבע, כי התעודה לא ערוכה כדין, היא אף הוצאה לאחר מועד מתן פסק הדין ואין זה ברור מאיזו מחלה סובל המבקש. המבקש פנה פעם נוספת בבקשה לביטול פסק הדין לבית המשפט לתביעות קטנות, תוך שהוא מצרף תעודה רפואית נוספת, וזו נדחתה בשנית מאותו הטעם. על פסק דין זה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה. זאת, מאותם טעמים אשר נקט בית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט המחוזי הבהיר כי עיון בתעודה הרפואית שהגיש המבקש אינו מעיד "על כל מחלה אשר היה בה כדי למנוע מן המבקש להתייצב לדיון שנקבע מראש. ודאי אין בה כדי להסביר מדוע לא טרח המבקש להודיע מראש כי לא יוכל להתייצב מפאת מחלה". עוד ציין, כי "הפער בין שתי התעודות, לעניין האבחנה, אף הוא מעורר תהייה לא קטנה" וכי באף אחת מן התעודות אין תיעוד לתחושות אשר חווה, עליהן העיד בבקשות שהוגשו לבית המשפט לתביעות קטנות, שמנעו ממנו להגיע לדיון.
2.
בבקשה שלפניי טוען המבקש כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט. הוא איננו בקיא ברזי המשפט, לא היה מיוצג וזוהי הפעם הראשונה בחייו שהוא נגרר להליך משפטי. כמו כן, טוען הוא כי לגופו של עניין לא היה מקום לקבל את תביעתו של המשיב.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובנספחיה, לרבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הטעם נעוץ בכך שבפני המבקש ניצב מחסום דיוני. בעניין זה קבע בית משפט זה בהרכב מורחב של 5 שופטים כי צד אינו רשאי לפנות לבית משפט שלערעור בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה שלא לבטל פסק דין שניתן שלא במעמדו. זאת, מכיוון שהחלטה מעין זו אינה בגדר פסק דין אלא החלטה אחרת (ראו רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ , פ"ד מח (3) 177). משכך, אין בית משפט זה נעתר לדון בבקשה המונחת בפניו. נוכח הלכה זו, ראוי ככלל כי בית המשפט לתביעות קטנות ינקוט במשנה זהירות טרם הוא מכריע בדבר דחיית הבקשה לביטול פסק הדין עת ניתנה במעמד צד אחד.
4.
הבקשה נדחית. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ' באדר התשע"ב (14.3.2012).
ש ו פ ט