פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
688/16
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
רוני דדוש
נ ג ד
המשיב:
יריב דפנה, עו"ד
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום
30.12.2015 בתיק עא 016597-07-15
בשם המבקש:
עו"ד אמיר עדיקא ועו"ד איתם לוי
בשם המשיב:
באמצעות עצמו
החלטה
1.מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 16597-07-15, כב' השופטים: ד' חשין, ר' יעקובי, ע' כהן ) אשר קיבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים (ת"א 60238-10-10 כב' השופט י' שמעוני ).
המשיב יחד עם שותפו (שלא היה צד בהליך בפני בית המשפט המחוזי ואינו צד בבקשה זו), יזמו עסקת נדל"ן, לבנייה ומכירה של תשע יחידות דיור במעלה אדומים. כחלק מגיוס הכספים, הם הציעו למבקש שותפות חלקית בעסקה. המבקש השקיע סכום בשווי של שני מגרשים, ותמורת השקעה זו, סוכם בין הצדדים כי המבקש יזכה ל-60% מהרווח שיניב כל מגרש לאחר מכירת יחידת הדיור שתבנה עליו. בנוסף לסכום ששולם תמורת שני המגרשים, ניתנה למשיב ולשותפו הלוואה בסכום של 200,000 ש"ח, שהייתה צריכה להיות מוחזרת למערער לאחר זמן. אין מחלוקת, כי הפרויקט לא הושלם על ידי המשיב ושותפו, וכי המבקש הוא שהשלים את בניית שתי היחידות עליהן שילם בכניסתו לשותפות. המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה האם בין הצדדים השתכלל חוזה חדש, ששינה את תנאי החוזה המקורי, ולפיו ההלוואה שניתנה למשיב ולשותפו, על ידי המבקש, הפכה לתשלום חלוט שניתן להם כחלק מיציאת המבקש מהשותפות.
לטענת המשיב ושותפו, המבקש רצה לצאת מהעסקה, כך שהמגרשים שקנה יישארו ברשותו ולא תהיה כל שותפות בין הצדדים ברווחים העתידיים. כחלק מכך, התחייב המבקש לשלם למשיב ולשותפו סכום של 400,000 ש"ח עבור הטיפול במגרשים ובתמורה לוויתורם על הרווח העתידי שמכירתם צפויה הייתה להניב. לדבריהם, סוכם בין הצדדים כי הסכום של 200,000 ש"ח שניתנו בראשית הדרך כהלוואה יקוזזו מסכום זה. המשיב ושותפו הציגו בבית המשפט קמא, מסמך שכונה בפיהם "נספח ה", המהווה לטענתם חוזה חדש, ובו, לכאורה, הסכים המבקש שההלוואה תהפוך לתשלום. בית המשפט השלום קבע כי אין לתת למסמך זה תוקף של חוזה, ולכן הוא דחה את טענת המשיבים בנוגע לשינוי אופי ההלוואה. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, שניתן במסגרת ערעור שהוגש על-ידי המשיב, נקבע שנספח ה' הוא חוזה מחייב, וכי סכום ההלוואה הפך להיות חלק מהתשלום של המבקש למשיב ולשותפו. לאור קביעה זו, השיב בית המשפט המחוזי את הדיון לבית המשפט השלום לחישוב מחדש של החיובים ההדדיים. על פסק דין זה מוגשת בקשת רשות הערעור שבפנינו.
2.המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתוקפו של נספח ה', ולשאלה האם יש לראות בו חוזה מחייב שנכרת בין הצדדים, אשר שינה את תנאי ההתקשרות המקוריים והפך את ההלוואה לתשלום. בנוגע לשאלה זו, התעוררה, כאמור, מחלוקת אף בין הערכאות דלמטה. טענתו העיקרית של המבקש היא שערכאת הערעור חרגה מסמכותה בכך שהתערבה בממצא עובדתי של הערכאה המבררת. בנוסף, המשיב טוען כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו עומד בחובת ההנמקה הקבועה בחוק.
3.עיינתי בבקשה ובחומר, והגעתי למסקנה שאין להעניק מתן רשות ערעור בנסיבות העניין. אמנם אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, אולם, כידוע, לכלל זה יש חריגים רבים (לסקירה של הכלל על חריגיו ראה: ע"פ 8146/09 אבשלום נ' מדינת ישראל (08.09.11) והפסיקה ביחס להליכים אזרחיים המופיעה שם; ע' גרוס "חקר האמת והביקורת השיפוטית – התערבות של ערכאת ערעור בממצאי עובדה: עיון נוסף" ספר גבריאל בך 225 (2011)). לאור זאת, אין לראות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי חריגה מסמכות או להגיע למסקנה – prima fascia – כי בהכרח הוא טעה באופן בו הפעיל את שיקול דעתו. בית המשפט המחוזי עיין בתשתית הראייתית שעמדה לפני בית המשפט השלום, וגזר ממנה את המסקנה כי יש לראות בנספח ה' חוזה מחייב. בעוד בית המשפט השלום, שם את עיקר המשקל על קשיים טקסטואליים שהתעוררו בגוף החוזה ובנוסחו; בית המשפט המחוזי שם דגש על כך שהמבקש, למעשה, הודה במהלך עדותו בפני בית המשפט השלום, בכך שסוכם בין הצדדים כי ישולם למשיב ולשותפו סכום של 400,000 ש"ח אשר מתייחסים לרווח העתידי, וכן על כך שהמבקש ידע לתת פשר למחיקות ואי-בהירויות שהופיעו בגוף החוזה. מסקנתו של בית המשפט המחוזי היא, כי בין הצדדים השתכלל חוזה המשקף הסכמות חדשות אליהן הגיעו הצדדים, והוא משנה את תנאי ההתקשרות המקוריים.
כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי מצריכה טעם מיוחד שחורג מעובדות ההליך הקונקרטי עליו מוגשת הבקשה. לא השתכנעתי כי המקרה שלפנינו נמנה על מקרים אלה. כפי שעולה מפסקי הדין של הערכאות קמא, אכן יש צדדים לכאן ולכאן. בל נשכח כי המסמך מושא המחלוקת איננו ברור כדי הצורך, מצב המקשה על ההכרעה השיפוטית. אך עם זאת, המחלוקת בין הצדדים אינה חורגת מהשאלה העובדתית האם נספח ה' נחתם על ידי הצדדים במטרה לכרות חוזה משפטי מחייב, אם לאו. הגם שהיה מקום, בנסיבות העניין, להרחיב במידת מה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בסופו של דבר, פסק הדין מעוגן בעובדות ובדין.
4.הבקשה נדחית. על רקע נימוקיי, אמנע מעשיית צו להוצאות.
ניתנה היום, א' בתמוז
התשע"ו (7.7.2016).
ש
ו פ ט