רע"א 6880-22 רע"א 6880-22

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 26.6.2022 (ע"א 47083-09-20, סגנית הנשיא י' שבח, השופט י' אטדגי והשופטת ש' יעקובוביץ). בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו (ודחה בחלקו) ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 12.7.2020 (ת"א 10147-05-16, השופט א' ביטון).

2.מקורה של הבקשה שבפני במחלוקת בין הצדדים בעניין שכר הטרחה שהמבקשת נדרשה לשלם למשיבה 1 (להלן: המשיבה), חברת עורכי דין הנמצאת בבעלותו של המשיב 2, על רקע שירותים משפטיים שהוענקו לה. עיקרי התשתית העובדתית הרלוונטית להליך דנן תוארו בהחלטתי מיום 5.9.2021, שניתנה בגדרה של בקשת רשות ערעור אחרת שהגישה המבקשת ואשר נסבה אף היא על עניינם של הצדדים (רע"א 5177/21). עוד יצוין כי החלטה נוספת בעניינו של הסכסוך בין הצדדים ניתנה ביום 25.11.2020 (רע"א 7979/20, השופט מ' מזוז). לפיכך, אתאר את הרקע לבקשה שבפני בתמצית בלבד.

3.בעיקרו של דבר, הסכסוך בין הצדדים נסב על כך שהמבקשת סירבה לכבד שלושה שיקים שמסרה לפקודת המשיבה לצורך תשלום שכר הטרחה שהוסכם בין הצדדים. זאת, בין היתר, על רקע טענות שונות שהעלתה המבקשת באשר לטיב השירותים המשפטיים שקיבלה, כמו גם באשר לפגמים בהסכמי שכר הטרחה שנחתמו עמה. בהמשך לכך, נפתחו בקשות בהוצאה לפועל לביצועם של השיקים וכן הליך בבית משפט השלום שכלל תביעות הדדיות.

4.בית משפט השלום דחה את תביעתה של המבקשת, בקבעו כי לא נפל פגם בהסכמי שכר הטרחה שנעשו עמה, וכן כי לא היה פגם בשירות המשפטי שקיבלה. על כן, ובהתאם לפסקה האופרטיבית של פסק הדין, בית המשפט השלום חייב את המבקשת בתשלום מלוא הסכום המצטבר של שלושת השיקים שבמחלוקת, בתוספת ריבית והצמדה והוצאות המשפט. בצד זאת, ומחמת חשיבותם של הדברים להמשך, יצוין כי בפסק הדין נכללה פסקה נוספת ובה ציין בית משפט השלום כי בהתאם להסכמי שכר הטרחה בין הצדדים המבקשת חבה בסכום כולל גבוה יותר.

5.להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שניתן פסק דינו של בית משפט השלום נקטה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל של החוב הפסוק. לענייננו, די לציין כי לטענת המבקשת סכום החוב שהועמד כנגדה בהליכים אלה שיקף בשוגג את הסכום הגבוה מבין השניים שהוזכרו בפסק הדין.

6.ביום 21.9.2020 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. במסגרת הערעור שבה המבקשת על טענותיה בדבר קיומם של פגמים בהסכמי שכר הטרחה, כמו גם בדבר הפרת הסכמים אלה ורשלנות מקצועית מצד המשיבה. בנוסף, העלתה המבקשת אף טענות לעניין גובה הסכום שנפסק כנגדה וכן ביחס למשמעות האופרטיבית של פסק דינו של בית משפט השלום.

7.בית המשפט המחוזי דחה בעיקרן את טענות המבקשת כנגד פסק דינו של בית משפט השלום. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא לקבל את טענת המערערת ולפיה המשיבה לא יכלה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל ככל שאלו כוונו לגביית סכומים שחרגו מהאמור בפסקה האופרטיבית של פסק דינו של בית משפט השלום.

8.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית משפט המחוזי. בתמצית, המבקשת חוזרת במסגרתה על טענותיה כפי שאלו הועלו בפני הערכאות הקודמות. כמו כן, לטענת המבקשת המקרה דנן מעלה סוגיות משפטיות עקרוניות וציבוריות שעניינן הנסיבות שבהן מוטל חיוב בריבית פיגורים, יחסי עורך דין לקוח ודיני שטרות.

9.לאחר שנתתי דעתי לטענותיה של המבקשת אני סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המצמצמת שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כך, התרשמתי כי היא אינה מעוררת כל שאלה עקרונית, ולמעשה נטועה היטב בנסיבותיהם הקונקרטיות של הצדדים. כמו כן, לא מצאתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום למבקשת עיוות דין, ולא כל שכן לאחר שעניינה הגיע כבר מספר פעמים לפתחו של בית משפט זה.

10.סוף דבר: הבקשה נדחית. כפי שציינתי גם בהחלטתי הקודמת, הימנעותי מפסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה היא לפנים משורת הדין, ואל למבקשת לסמוך על כך שגישה זו תחזור על עצמה.