רע"א 6884/19 מורי השקעות בנדל"ן בע"מ נ. בני שמואל

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עש"א 48657-06-19; השופטת ל' ביבי ), במסגרתו התקבל בחלקו ערעור המבקשת על החלטת המפקחת על רישום מקרקעין מיום 6.6.2019 (5/244/2019; המפקחת א' שרייבר . להלן: המפקחת ) – בה נדחתה בקשתה לסעד זמני המונע מן המשיבים לבנות או להעביר זכויות בשטח המריבה.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להורות על הריסת הבנייה שבוצעה בשטח המריבה, ולאפשר למבקשת גישה לגג המבנה, והבהיר כי אין להידרש בשלב הערעור לסעדים החורגים מגבולות הבקשה המקורית שהוגשה למפקחת. הערעור ביחס לסעד מניעת הבנייה נדחה אף הוא: נקבע כי אין עילת התערבות בהחלטה לפיה משיב 3 זכאי להשיב לקדמותו את המצב שנוצר בעקבות פעולות שביצעה המבקשת "שלא כדין". אשר למשיב 1, נאמר כי "השאלה האם בנה [...] שלא כדין לא התייתרה כליל וחזקה היא שתתברר במסגרת הדיון בתיק העיקרי". עם זאת, שעה שהבנייה הושלמה עובר להגשת הערעור, הרי שמדובר במעשה עשוי ואין עוד טעם בקיום דיון תיאורטי בנוגע לצו המניעה. מנגד, בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את הערעור ביחס לראשו השני של הסעד המבוקש, והוציא צו המונע ממשיבים 1-3 "העברת זכויות בעלות ברכוש אשר נטען כי הוא רכוש משותף או זכויות שכירות לתקופה הארוכה משנה".

מכאן בקשת רשות הערעור הנוכחית, בה מעלה המבקשת שתי טענות מרכזיות. ראשית, היא מאשימה כי המשיבים השלימו את הבנייה תוך הפרת צו ארעי של המפקחת, יצירת מצגי שווא באשר למהות הבנייה, ושימוש באלימות – ומכאן שאין להניח להם ליהנות מקיום "מעשה עשוי". לשיטתה, בית המשפט המחוזי "קבע [...] למעשה שהמשיבים שיקרו למפקחת", אך לא הסיק את המסקנות הנדרשות. הכרעתו מעוררת, אפוא, את השאלה העקרונית – המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי – "האם יש לתת למשיבים ליהנות 'ממעשה עשוי' שהושג כתוצאה ממצגים שקריים". לצד זאת, המבקשת מלינה על היקף הסעד הזמני ביחס להעברת הזכויות, וטוענת כי ראוי היה למנוע מהמשיבים להשכיר את הדירות אף לתקופה קצרה – ולו כדי למנוע מהם ליהנות מפירות התנהלותם הלא חוקית, הכוללת, לטעמה, גם הפרת צווים שיפוטיים. לחלופין, היא מבקשת לאפשר לה לפקח על יישום החלטת בית המשפט המחוזי, ולחייב את המשיבים להפקיד את דמי השכירות בקופת בית המשפט עד להכרעה בהליך העיקרי.

2.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה, לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

אשר לטענתה ה"עקרונית" של המבקשת, אומר רק כי – בניגוד מובהק לרושם שבקשת רשות הערעור מתאמצת ליצור – פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא קבע שהמשיבים הפרו צו שיפוטי, או יצרו מצג שווא לגבי טיב הבנייה שביצעו. אכן, נאמר כי הבנייה שביצע משיב 1 הושלמה, אלא שלא נקבע כי מדובר בבנייה המנוגדת לצו הארעי שניתן בשעתו. אדרבה, בית המשפט המחוזי אימץ את קביעות המפקחת לגבי הפעולות שביצעה המבקשת במתחם המריבה בניגוד לדין, הכיר בזכותם של המשיבים להחזיר את המצב לקדמותו, וסיכם כי "השאלה אם בנה [משיב 1] שלא כדין לא התייתרה כליל וחזקה היא שתתברר במסגרת הדיון בתיק העיקרי". המבקשת רשאית, כמובן, להציג את גרסתה לאירועים, אלא שגלגול שלישי אינו הזירה המתאימה להתערבות בקביעות עובדתיות של המפקחת, שלא נסתרו בערכאת הערעור.

אוסיף כי הבקשה דנן אף אינה מצביעה על עיוות דין העשוי להצדיק מתן רשות ערעור. יוזכר, בהקשר זה, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי דן בסעדים שהופיעו בבקשה שהגישה המבקשת למפקחת. אלה גבולות הגזרה להכרעתו – ולהליך הנוכחי. אולם, ההליך בפני המפקחת לא הסתיים, ומבלי להביע כל עמדה לגבי המשך הדרך, בידי הצדדים לכלכל את צעדיהם בהתאם.

3.

אשר על כן, בהתחשב בהיקף ההתערבות המצומצם בהחלטות שעניינן סעדים זמניים, ובנימוקי הערכאות הקודמות לגבי סוגיית הסמכות בעניינו של משיב 2, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.