רע"א 6890/05 ג'מילה בן סימון נ. בנק טפחות למשכנתאות בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ר' רונן), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לתיקון כתב תביעה.

2 ביום 16.9.2003 הגישו המבקשים תובענה על דרך המרצת פתיחה נגד המשיב, בנק טפחות למשכנתאות בע"מ (להלן - הבנק) וביקשו בגדרה כי בית המשפט יצהיר שהסכם ההלוואה אשר נחתם בין הבנק לבין המבקשים, הינו בטל, הואיל והמבקשים חתמו עליו תחת לחץ וכפייה מצד בנם אשר אף הטעה אותם, לפי הנטען, לגבי גובה ההלוואה. ביום 1.6.2004 הגיש הבנק תגובתו להמרצת הפתיחה בה ציין, כי המבקשים נטלו הלוואה קודמת שחלקה נפרע באמצעות ההלוואה שהם מבקשים להצהיר על בטלותה. התיק נקבע לדיון הוכחות ביום 1.6.2005. במעמד הדיון ביקש בא-כוח המבקשים לדחות את דיון ההוכחות הואיל והבנק טרם העביר לידיו מסמכים מסוימים הדרושים לו לביסוס תביעתו. הבקשה התקבלה ודיון ההוכחות נקבע ליום 5.7.2005. מספר ימים לאחר דיון זה קיבל בא-כוח המבקשים את המסמכים שביקש ורק אז גילו המבקשים, לטענתם, כי חתימתם על מסמכי שתי ההלוואות זויפה. יש לציין, כי הזיוף הנטען התגלה לא רק באותם מסמכים שלא היו בידי המבקשים, לטענתם, עד לאותו שלב, אלא גם במסמכי ההלוואה שצורפו להמרצת הפתיחה ובאלו שצורפו לתגובתו של הבנק. לאור זאת, הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב תביעה ובמסגרתה ביקשו כי בית המשפט יתיר להם להוסיף לתביעתם טענות בדבר הזיוף הנטען. הבקשה הוגשה ביום 24.6.2005, הבנק הגיש תגובתו ביום 4.7.2005 ובית המשפט המחוזי הכריע בבקשה במהלך הדיון שהתקיים ביום 5.7.2005.

3.בית המשפט המחוזי קבע כי טענת המבקשים, לפיה חתימתם זויפה על מסמכי ההלוואה, הינה טענה העומדת בסתירה לטענות המבקשים בהמרצת הפתיחה שהגישו ואף להתנהגותם במסגרת יחסיהם עם הבנק. כך למשל, ציין בית המשפט המחוזי, כי המבקשים שילמו תשלומים על חשבון ההלוואות ואף ביקשו הקלה בהחזרי התשלום של ההלוואה שהם עותרים לבטלה. בית המשפט הוסיף, כי אף בהנחה שהמבקשים לא חתמו על מסמכי ההלוואה, הם אישרו בהתנהגותם את החתימה ועל כל פנים יצרו מצג בפני הבנק כי הם עומדים מאחורי המסמכים ומסכימים לתוכנם. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור. כחודשיים לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים גם בקשה לעיכוב ההליכים בבית המשפט המחוזי. מסתבר כי כבר ביום 5.7.2005 הסתיים שלב ההוכחות וכי בית המשפט המחוזי קבע כי על המבקשים להגיש סיכומים מטעמם עד ליום 30.9.2005.

4.בבקשת רשות הערעור מלינים המבקשים על החלטתו של בית המשפט קמא בטוענם כי בית המשפט שגה משקבע כי המבקשים אשררו את החתימה על מסמכי ההלוואה בהתנהגותם. לטענתם, עניין זה לא הוכח בפני בית משפט קמא. המבקשים מוסיפים כי לא ניתנה להם הזדמנות מספקת לעיין בתגובת הבנק לבקשה לתיקון כתב תביעה, שהועברה לידיהם רק ביום הדיון (5.7.2005), ולהשיב לה. מכל מקום, סבורים המבקשים כי פסיקתו של בית המשפט קמא אינה מתיישבת עם ההלכות המקלות בענייני תיקון כתב תביעה.

5.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה מטעם הבנק. גם אם נוקטים בגישה לפיה אין להחמיר יתר על המידה בעניין תיקון כתבי-טענות, כל עוד מסייע הדבר לבירור המחלוקת האמיתית (ע"א 339/88 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' ב.נ.ת. ושות' חב' לביצוע, ניהול ותיכנון פרויקטים בע"מ , פ"ד מד(4) 532, 540), הרי המקרה הנוכחי אינו בא בגדר הכלל. בענייננו סבר בית המשפט קמא כי אין בתיקון המבוקש כדי לסייע בבירור המחלוקת האמיתית. לא מצאתי כל יסוד להתערב במסקנתו זו. לכך יש להוסיף את האיחור הרב שחל בהגשת הבקשה לתיקון כתב תביעה, על-אף שחלק מהמסמכים עליהם נסמכת בקשה זו, אף אם לא כולם, היו בידי המבקשים במשך למעלה משנה עובר להגשת הבקשה, ואת המסמכים האחרים היו יכולים לקבל בשלב מוקדם יותר לו נקטו בהליכי גילוי מסמכים. אשר לטענת המבקשים, לפיה לא ניתנה להם ההזדמנות להשיב לתגובת הבנק לבקשתם, הרי שהזדמנות כזו ניתנה להם ביום הדיון עצמו ובנסיבות העניין, לא נפל כל פגם דיוני באופן שניתנה החלטתו של בית המשפט קמא.

6.בקשת רשות הערעור נדחית, כאמור, ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב ההליך בבית המשפט המחוזי. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.