רע"א 6902/19פלוני נ. משרד הביטחון- אגף השיקום

1.

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"ו 54423-05-19, כב' השופטים מ' רניאל , י' קראי-גירון , א' דגן ) אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (כב' השופטת כ' ג'דעון וחברי הוועדה ד"ר א' קורת וד"ר נ' אפטר ) שדחה את ערעורו של המבקש על החלטת המשיב שלא להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים.

במהלך שירותו הצבאי בשנת 1986 נפצע המבקש בתאונת דרכים. כתוצאה מכך נחבל בראשו ונזקק לטיפול רפואי. בחלוף 28 שנים, בשנת 2014, פנה המבקש אל המשיב בתביעה להכרה בכך שכתוצאה מהתאונה לקה בהפרעה נפשית. המשיב דחה את תביעתו בקביעה לפיה אין המערער סובל מהפרעה כלשהי או כזו הניתן לקשר לתאונה. וועדת הערעורים דחתה את ערעורו של המבקש תוך שהעדיפה את חוות הדעת של המומחה מטעם המשיב על פני זו של המומחה מטעם המבקש. ערעורו לבית משפט קמא נדחה אף הוא בקביעה כי הוא נסוב סביב טענות עובדתיות. מכאן הבקשה שבפניי.

2.

עיינתי בבקשה. המבקש טוען כי פסקי הדין של הערכאות קמא מבוססים על טעות משפטית לנוכח העובדה כי המשיב עשה שימוש בחוקר פרטי על מנת לנסות ולהוכיח שהמבקש אינו סובל מהפרעה נפשית. לשיטתו של המערער דבר זה עומד בניגוד להלכה של בית משפט זה בעניין רע"א 2558/16 פלונית נ' קצין התגמולים משרד הביטחון (פורסם בתאריך 5.11.2017) שם נקבע כי וועדות רפואיות הפועלת לפי חוק הנכים אינה מוסמכת להפעיל חוקרים פרטיים במסגרת עבודתן.

הסוגיה המשפטית אכן מעוררת שאלה. מעיון בהלכת פלונית אליה מפנה המבקש אין הכרח לקבוע שהיא חלה על המקרה שכן שם פסק הדין עסק בסמכותן של וועדות רפואיות להבדיל מזו של קצין התגמולים עצמו, שהוא זה אשר הפעיל את החוקר הפרטי בענייננו (ראו עניין פלונית לעיל בפס' 48-53). מהצד האחר ראו בר"ש 1190/18 ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין - מחוז תל-אביב והמרכז נ' ידיד (פורסם בתאריך 28.3.2019). שם יש הבחנה בין גוף בעל סמכויות תביעה-אכיפה אשר הוא צד להליך האדברסרי לבין הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק הנכים אשר במהותן הן גורם שיפוטי. הבחנה זו עמדה בבסיס הקביעה שוועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין מוסמכת, בנסיבות מסוימות, להיעזר בחוקרים פרטיים לצורך בירור תלונות.

3.

ואולם, במקרה המונח בפניי אין צורך להכריע בשאלה משפטית זו. מעיון בפסקי הדין קמא עולה כי התוצאה אליה הגיעו כלל אינה מבוססת על ממצאיו של החוקר הפרטי. בית המשפט המחוזי ציין כי על מנת לדחות את טענות המבקש די בעובדה שנקבע שיש להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב וזאת מכיוון שבחוות דעת המומחה מטעם המבקש חסרו נתונים מהותיים. עוד נקבע ממצא עובדתי לפיו המבקש לא הוכיח שנזקק לטיפול רפואי נפשי כלשהו במהלך כל השנים שחלפו מאז התאונה ועד בסמוך להגשת תביעתו. משכך, נקבע שלא ניתן להוכיח שהתאונה היא שגרמה להפרעה נפשית אצל המערער, ככל שהוא סובל מכך.

עולה כי מסקנתו של בית משפט קמא מבוססת על קביעות עובדתיות אשר בהן לא נוטה ערכאת הערעור להתערב ואף לא ניתן לערער עליהן במסגרת המסלול של תביעות תגמולים לפי חוק הנכים (ראו סעיף 34 לחוק הנכים). העיקר הוא שהבסיס להכרעה אינו בשאלה המשפטית שאליו התייחס המבקש. ומשנותרנו עם קביעות עובדתיות, לרבות העדפת חוות דעת אחת על רעותה, ברי שלא קיים בסיס משפטי להתערבות ב"גלגול שלישי".

4.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.