רע"א 6904-23 רע"א 6904-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת פ' גילת כהן) מימים 21.8.2023 ו-24.8.2023 בפש"ר 64459-03-18 בגדרן נדחו בקשות המבקש לסעדים שונים, כפי שיפורט להלן.

1.בתמצית ייאמר כי ענייננו במבקש, שכיום אינו מיוצג, המצוי בהליכי פשיטת רגל מזה כחמש שנים. ביום 23.5.2018 ניתן צו לכינוס נכסי המבקש, וביום 11.1.2021 הוכרז המבקש כפושט רגל והמשיבה 1 מונתה כנאמנת לנכסיו (להלן: הנאמנת). ביום 13.9.2021 הגישה הנאמנת בקשה לפירוק השיתוף בנכס מקרקעין אותו ירש המבקש עם ארבעת אחיו, ובו מתגורר המבקש (להלן: הנכס). במסגרת ההליך נעשו ניסיונות לאפשר למבקש לפדות את זכויותיו בנכס או למצוא לו רוכש, אולם ניסיונות אלה לא צלחו. לבסוף, ובשל "העדר שיתוף פעולה מוחלט מצד [המבקש] ואי עמידה בתנאי ההליך" הורה בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 25.6.2023, על מינוי הנאמנת ככונסת נכסים על הנכס תוך שהנאמנת הוסמכה "לבצע כל פעולה הדרושה למימוש הנכס, לרבות פרסום הנכס למכירה". לבקשת המבקש, אשר הודיע כי בכוונתו להשיג על החלטה זו, עוכב ביצועה של ההחלטה עד למתן החלטה אחרת.

2.בהחלטתו מיום 16.7.2023 הורה בית המשפט המחוזי למבקש להבהיר האם אכן הוגש ערעור לבית המשפט העליון. בתגובתו מיום 21.7.2023 ציין המבקש כי אכן הערעור הוגש (ע"א 5277/23), ובמסגרת תגובתו זו העלה הצעה ל"פתרון" חלף מכירת הנכס. ככל שניתן להבין מן הכתב, המבקש ביקש מבית המשפט המחוזי למנות לו עורך דין אשר יפעל למיצוי זכויותיו מול צדדים שלישיים החבים לו כספים, על פי הנטען, מכוח הסכם שותפות ועסקאות תיווך שנטל בהן חלק. בבקשות נוספות מן הימים 26.7.2023 ו-10.8.2023 עתר המבקש, בנוסף לסעדים אלו, גם להטלת חיסיון על מסמכים ודיונים שיתקיימו בבקשתו האמורה לנוכח "הסכם סודיות" עליו חתם. כן עתר המבקש להשבת רישיון התיווך אשר בוטל עם הכרזתו כפושט רגל, על מנת שיהיה ביכולתו לגבות עמלות תווך כאמור.

3.לאחר קבלת תגובת הנאמנת, דחה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 21.8.2023 את כלל בקשותיו של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי לכל אורך ההליך עשה המבקש דין לעצמו ולא עמד בתנאים ובחובות שהוטלו עליו. כן ציין כי המבקש פנה פעמים מספר בבקשות למכר עצמי של הנכס, אך למרות פרקי הזמן שניתנו לו לשם כך לא עשה מאום בעניין, ולפיכך נעתר בית המשפט לבקשת הנאמנת והורה לה לפעול למימוש זכויות המבקש בנכס. אשר לסעדים השונים להם עתר המבקש, נקבע כי הסעדים האמורים התבקשו מבלי שהוצגו נתונים בעניינם, וממילא אין להיעתר לבקשות אלה אשר הועלו לראשונה בחלוף למעלה מחמש שנים מפתיחת הליך הפש"ר. ולבסוף צוין כי "התנהלות החייב [המבקש] אינה ראויה ונגועה בחוסר תום לב כלפי הנושים אשר נאלצים להמתין זמן בלתי סביר לפרעון חובותיהם בלא כל התקדמות של ממש בהליך נוכח התנהלות זו". בהחלטה נוספת מאותו היום, שניתנה בהתייחס לבקשת המבקש להשבת רישיון התיווך, ציין בית המשפט המחוזי כי ככל שהמבקש עותר לקבלת רישיון לניהול עסק עצמאי כמתווך, עליו להגיש בקשה מתאימה.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, ובהחלטתו מיום 24.8.2023 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, תוך שצוין כי אין בהחלטה אלא דחייתן של בקשות שהגיש המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.לאחר עיון בהחלטות בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור, דין הבקשה להידחות.

ככל שניתן להבין מבקשותיו של המבקש, שהוגשו בכתב יד ובאופן תמציתי, במוקד הבקשות עומדת טענת המבקש לפיה יש בכוחו לפרוע את חובותיו באמצעות נקיטת הליכים משפטיים מול צדדים שלישיים, חלף מימוש הנכס. עיון בתיק בית המשפט המחוזי מעלה כי טענות דומות הועלו על-ידי המבקש, באמצעות בא כוחו, לאורך כל שלבי ההליך תוך שצוין כי בדעת המבקש לנקוט הליכים נגד אותם צדדים שלישיים, בכפוף לנטילת רשות מבית משפט של פש"ר, מבלי שנעשה דבר בעניינן (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 10.9.2020, ע' 18; פרוטוקול הדיון מיום 18.7.2022, ע' 23). הבקשה האחרונה, כמו קודמותיה, היא בקשה כללית, נטולת פרטים וחסרת תימוכין, באופן שאין מקום להידרש לה. כך בפרט בשים לב למועד בו הועלתה, כחמש שנים לאחר פתיחת הליך הפש"ר; להזדמנויות שניתנו למבקש, לבקשתו, לפדיון זכויותיו בנכס ולמכר הנכס באופן עצמאי, אשר לא נוצלו (ראו למשל: החלטות מן הימים 18.7.2022 ו-10.1.2023); ולקביעותיו החוזרות של בית המשפט בדבר חוסר תום לבו של המבקש ואי עמידתו בחובות המוטלות עליו על פי דין ועל פי החלטות בית המשפט. לנוכח האמור, לא נמצאה עילה להתערב בהחלטות בית המשפט המחוזי.

אשר על כן – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.