רע"א 6905/06 פקיד שומה כפר סבא נ. לב עזרד

1.זוהי בקשת רשות לערער על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשתי בקשות (בש"א 10680/06 מיום 11.6.06 ובש"א 13510/06 מיום 23.7.06) במסגרת עמ"ה 1182/04 (השופט מ' אלטוביה), שבהן התקבלה בקשת המשיבים לעכב את ביצוע פסק הדין שניתן נגדם ושעליו הוגש ערעור התלוי ועומד בפני בית משפט זה.

2.בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המשיבים על שומות שהוציא המבקש לאחר שלא הגישו נימוקי ערעור במועד שהוקצב להם. על פסק הדין הגישו המשיבים, כאמור, ערעור לבית משפט זה. משהחל המבקש לפעול לגביית חוב המס של המשיבים פנו הם בבקשה לבית המשפט לעכב את ביצוע פסק הדין. בית המשפט קיבל את הבקשה והורה על עיכוב ביצוע פסק הדין כנגד הפקדת ערבות בנקאית בסך של 125,000 ₪ (החלטה מיום 11.6.06). בית המשפט נענה לבקשת המבקשים לשינוי ערובה אשר ראה בה בקשה להפחתת ערובה והורה להפחית את סכום הערובה ל-20,000 ₪ (החלטה מיום 23.7.06). מכאן הבקשה שבפניי.

3.המבקש טוען כי כלל לא היה מקום לעכב את ביצוע פסק הדין. לדעתו, החלטות בית המשפט קמא מנוגדות להלכה הפסוקה לפיה אין מעכבים ביצוע של פסק דין כספי, בייחוד משלא הונחה תשתית מינימאלית המצדיקה את עיכוב הביצוע; לא הוכח שסיכויי הערעור טובים ואף לא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. אף לא הוכח קושי בהחזרת המצב לקדמותו כשהמדינה היא הצד הזוכה, והמשיבים לא הוכיחו העדר יכולת כלכלית לפרוע את חוב המס. לטענת המבקש, המשיבים אינם מגלים מהו מצבם הכלכלי האמיתי. לפיכך מבקש הוא להרשות לו לערער על ההחלטות ולבטל את עיכוב ביצוע פסק הדין.

4.עיינתי בבקשה על נספחיה והגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. השיקולים שיש לבחון במסגרת בקשה לעיכוב פסק דין הינם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, ואכן, הלכה פסוקה היא כי בדרך כלל אין להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין כספי. ניכר מההחלטות כי בית המשפט קמא התלבט בעניין. ואולם, מתוך הנחה בדבר מצבם הכלכלי הרעוע של המשיבים, קיבל בית המשפט את הטענה כי ראוי שימוצו הליכי הערעור בטרם ייפתחו הליכי גביית החוב. בכך שקל בית המשפט את מאזן הנוחות וקבע למעשה כי הנזק למשיבים אשר ביקשו את עיכוב ביצוע פסק הדין יהיה רב יותר אם תידחה בקשתם לעומת הנזק למבקש מעיכוב ביצוע פסק הדין (ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' ידידיה גורם עו"ד ואח' (לא פורסם). בנסיבות אלה, ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, לא מצאתי עילה מספקת להתערבות בית משפט זה בהחלטותיו של בית משפט קמא, בנוגע לעצם עיכוב ביצוע פסק הדין ולגובה הערובה.

לפיכך, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.